תעא

התקינו לומר ועד שהוא בחילופי אתוון אחד, הוא בחי' ההתבוננות דיחו"ת ד"ת איך שהבריאה היא יש מאין, ומ"מ צ"ל ביטול היש לאין כו', וז"ע מס"נ דבכל נפשך אפי' נוטל את נפשך שהוא ענין מס"נ דביטול היש לאין כו' ע"י התבוננות דועד בחי' יחו"ת שכינתא תתאה שהוא ג"כ בחי' כלה הוא בחי' כלתה נפשי לחצרות כו' שהוא ג"כ בחי' כלה אבל אינו כמו כלה שארי ולבבי כמ"ש מזה במ"א, וע' בלק"ת בשה"ש ד"ה שה"ש¹⁴. וכמו ההפרש שבין ב' בחי' כלה אלו כן הוא ההפרש בין צדיק לחסיד, שצדיק הוא בחי' ביטול היש לאין כמו בחי' כלה ושכינתא תתאה שמזה נמשך בחי' ביטול היש בנבראים דבריאה, אבל חסיד הוא כמו בחי' שכינתא עילאה בחי' ביטול במציאות ממש כו'.

קיצור. מעלת הנדרים הוא שנדרים סיג לפרישות, ופרישות הוא מילי דחסידותא, שיש ד' מדריגות צדיק רשע ובינוני חסיד, שחסיד גבוה מצדיק כמ"ש הרח"ו, והם כנגד ד' עולמות אבי"ע, רשע כנגד העשי' שרובה רע ומעורב, בינוני כנגד יצי' מחצה על מחצה, צדיק נגד עולם הבריאה שרובה טוב ואינו מעורב, חסיד נגד האצי' שלא יגורך רע כלל, ושרש ההפרש בעבודה זהו כמו ההפרש שבין למס"נ באחד ובין בכל נפשך, כי יש ב' בחי' שכינתא עילאה ושכינתא תתאה, שכינתא עילאה מהתבוננות דאחד בחי' איך שלא שניתי כלל, בחי' ד"ע שלמעלה היש שעי"ז בא יבוא לבחי' כליון בחי' כלה שארי אשתצי גושמא, אך לא כל אדם יכול לבוא לזה, לכן אומרים ועד בחי' יחו"ת ד"ת שהיש בטל לאין ועי"ז בא ג"כ לבחי' כלה אלא שזהו בחי' כלתה נפשי, וזהו בכל נפשך אפי' נוטל כו', ועד"ז ההפרש בין צדיק לחסיד צדיק הוא ע"ד בחי' ביטול היש, וחסיד זהו כמו שכינתא עילאה ביטול במציאות כו'.

ג) ועפ"ז יובן מה שפי' במד"ש על ענין נדרים סייג לפרישות שה"ע מילי דחסידותא, פי' כי ענין הנדרים הוא מה שפורש א"ע מהמאכלים הוא לפי שענין בירור המאכלים הוא ענין ביטול היש לאין, וע"פ תורה שנתלבש בבריאה באפשרי לברר את המאכל שיוכלל בבחי' אין, שז"ע היתר שאם יאכל אותו בכדי שיוכל ללמוד ולהתפלל אזי עולה מק"נ ונכלל בבחי' ביטול היש לאין, וזהו שאמרו בירושלמי לא דייך מה שאסרה תורה היינו בחי' איסור לגמרי כנ"ל סעי' א', אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים דק"נ ג"כ, הלא ע"פ התורה שנתלבשה בבריאה באפשרי לברר זה שיוכלל בבחי' ביטול היש לאין.

אמנם הנה כ"ז הוא כמדריגת הצדיק שהוא בחי' ביטול היש לאין דבריאה, אך לגבי בחי' חסיד בחי' ביטול במציאות דאצי' הנה בירור זה דבירור המאכלים בחי' ביטול היש לאין הוא גשמי בערכו. וע"ד דוגמא שאמר משה מאין לי