תע

בנים דברה תורה, חכם באצי', רשע בעשי', והיינו שבעשי' רובו רע ומיעוט טוב והטוב מעורב ברע, ואפ"ל שזהו בלבושים דעשי', אבל בע"ס דעשי' לא יש בחי' הרע, כ"א בלבושים דעשי' רובו רע ומיעוטו טוב והטו"ר מעורבים זע"ז, ולכן זהו בחי' רשע שרובו רע, ועכ"ז מעט טוב יש בו שהרי הוא מתפלל בכ"י ומלא מצות כרמון כו', ובינוני הוא כנגד עולם היצי' אשר שם מחצה טוב ומחצה רע, וצדיק כנגד עולם הבריאה אשר שם רובו טוב ומיעוטו רע והרע אינו מעורב בהטוב כ"א מובדלים זמ"ז. והגם שבסש"ב פי' שהצדיק הוא שאין בו בחי' רע כלל⁹, אמנם לפי' הגמ' כל שיש בו רובו טוב ה"ה נק' צדיק. וחסיד הוא כנגד עולם האצי' אשר שם לא יגורך רע כלל, שלא יש אפי' מעט מזעיר בחי' הרע כו'.

וזהו ע"פ פשוט, ועפ"י חסידות יש לפרש ההפרש שבין חסיד לצדיק, והוא בהיות ידוע שענין ק"ש הוא למסור נפשו באחד, ולכאורה צ"ל מהו שאומרים אח"כ ואהבת כו' בכל נפשך וארז"ל במשנה ספב"ת דברכות אפי' נוטל את נפשך שז"ע מס"נ, ומה"ע ב"פ מס"נ¹⁰ למסו"נ באחד ובכל נפשך. אך הענין יובן ע"פ מה שידוע שיש ב' בחי' שכינתא עילאה ושכינתא תתאה¹¹, ופי' וענין שכינתא עילאה ושכינתא תתאה הוא מה שנמשך מב' בחי' התבוננות אחד, ועד. אחד הוא בחי' יחו"ע איך דכולא קמי' כלא חשיב, ואני הוי' לא שניתי, שאתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי ח"ו כלל וכלל, ומה שנראה העולם ליש ודבר, זהו מחמת ריבוי ההעלמי' והצמצומים וההסתרים עד שנראה ליש ודבר שז"ע מ"ש כי אל דיעות ה' ד"ע וד"ת¹², ד"ת הוא שהבריאה היא יש ודבר ונתהווה מאין, והיינו מפני שלמטה אינו מושג למעלה יותר מבחי' האין המהוה היש כו', אבל בחי' ד"ע הוא שלמעלה היש האמיתי ולמטה הוא אין וכולא קמי' כלא חשיב. וכאשר יעמיק דעתו בהתבוננות זו דבחי' יחו"ע איך שקמי' כלא חשיב אזי יבוא לבחי' שכינתא עילאה הוא בחי' כלה עילאה להיות בבחי' כליון מל' כלה שארי ולבבי דת"י ואשתיצי גושמא, שהוא בחי' כליון כל הרצונות ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה בבחי' ביטול במציאות כו'. אך הנה לא כל אדם יכול לבוא לבחי' ביטול זה דלמס"נ באחד בחי' ביטול במציאות, כמ"ש במ"א בענין אנשי יריחו היו כורכים את שמע¹³ כו', לזאת