תסט

(במשלי סי' ך"א ח') שהוא בחי' ק"נ שפעמים מתהפכת לקדושה ופעמים להיפך, וזהו להט החרב המתהפכת כו'. וע' מפסוק הפכפך דרך איש וזר ופסוק כי דור תהפוכות במד"ר ריש רות ע"פ ויהי בימי שפוט דף מ'. ובכלל קאי פסוק כי דור תהפכות על המרגלים שבעת ששלחם משה היו צדיקים אנשי שם ואח"כ נתהפכו להיות רשעים גמורים כו', שזהו מפני הרע דק"נ שנהפך להיות רע גמור כו', ע' בסש"ב פך"ט.

וזהו שנצטוינו והתקדשתם והייתם קדושים (בפ' שמיני י"א מ"ד) ופי' רש"י והתקדשתם קדשו עצמכם למטה והייתם קדושים שאקדש אתכם מלמעלה. וזהו כענין שארז"ל ביבמות דף כ' גבי שניות לעריות, קדש עצמך במותר לך, והיינו להמשיך בחי' קדוש במותר, ופי' קדש הוא בחי' חכמה, והיינו ע"י חכמת התורה שעי"ז ממשיכים מבחי' קדוש בבחי' מותר. ולכן ארז"ל באבות פ"ג משנה ג' שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים, אבל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו ד"ת כאלו אכלו משולחנו של מקום ב"ה, והיינו כי ע"י התורה ממשיכים מבחי' קדוש בבחי' מותר כו'.

קיצור. לא דייך מה שאסרה תורה, היתר ק"נ, איסור גקה"ט, ג"ש ערלה גקה"ט, רביעית ק"נ ולכן מהני פדיון, להט החרב המתהפכת, ולכן כשאוכל לש"ש מעלה המאכל לשרשו שגבוה מאד בתהו, ואז נותן כח לאדם בתיקון, אבל כשממלא כריסו זינא בישא ה"ה מורידו, וזהו והתקדשתם קדשו עצמכם למטה והייתם קדושים שאקדש אתכם מלמעלה, וזהו קדש עצמך במותר לך, להמשיך בחי' קדוש בהיתר, ע"י התורה, וגם כענין יוחנן בן גודגדא הי' אוכל עטה"ק כל ימיו.

ב) ומעתה צ"ל שרש ענין הנדרים⁶, שלכאורה הלא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה מבקש לאסור דברים המותרים כו'. אך הענין הוא דמעלת הנדרים הוא כמארז"ל באבות פ"ג מי"ג נדרים סיג לפרישות, ופי' בס' מדרש שמואל שענין פרישות הוא מילי דחסידותא יעו"ש. ופי' וענין מילי דחסידותא הוא כי בד"כ יש ד' מדרגות צדיק ובינוני ורשע, וחסיד, שחסיד גבוה במעלה ומדריגה גם מבחי' צדיק⁷ כמ"ש הרח"ו בשע"ק. ולכן מצינו שארז"ל ברכות דל"ב סע"ב על מתניתין דברכות רפ"ה חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, וכי מאחר שהיו שוהין ט' שעות ביום בתפלה תורתן האיך משתמרת ומלאכתן האיך נעשית, אלא מתוך שחסידים היו תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת, וכן כתיב וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך, נמצא שמעלת החסיד גבוה מאד כו'. והיינו כי ג' בחי' צדיק ובינוני ורשע הוא כנגד ג' עולמות בי"ע⁸ כמ"ש בפע"ח שער חגהמ"צ, בענין ארבעה