תסה

ברוממות וגדולת ה', עומדים כנגדו מח"ז והירהורים בישין שמסט"א שהם מחשבות דאיש און הנ"ל בכדי לבלבלו כו', אמנם גדול כח בחי' יעקב גם מצד עצמו לדחותו ולהעבירו כי ניתן כח ויתרון לקדושה על הסט"א. וזהו לא הביט און ביעקב שלא יוכל האון להביט בבחי' יעקב ולבלבלו כי לא יוכל לו כמ"ש וירא כי לא יכול לו, כ"א נפל יפול לפניו כו'.

ולא ראה עמל בישראל¹⁷, ולכאורה צ"ל הלא כתיב אדם לעמל יולד, אך באמת הלא ארז"ל בסנהדרין דצ"ט ע"ב שזהו בחי' עמל תורה, והגם דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, הנה ארז"ל ע"ז בפ"ב דשבת ובזהר בכ"ד, שאני עמלא דאורייתא¹⁸ דלעילא מן שמשא היא. ואמנם מה שצ"ל הלא בפ' שני' דק"ש נאמר ואספת דגנך כו' שזהו העמל שתחת השמש הוא, אך הענין הוא דכתיב שמש ומגן ה' אלקים, שנמשל שם הוי' לשמש, והיינו כמו שהאור המאיר מהשמש הוא רק בחי' זיו לבד שהוא הארה בעלמא, וגם הזיו וההארה זו עצמה היא בטילה בתכלית בעצם כדור השמש עד שאינו עולה בשם כלל, עד"ז יובן ענין בחי' שם הוי', שאם היות שש' הוי' הוא לשון התהוות, וכנודע שעיקר ההתהוות היא משם הוי', מ"מ הנה הוא רק זיו והארה בעלמא, וכמ"ש אני הוי' הוא שמי שגם שם הוי' הוא רק שם לבד שהוא הארה וזיו, וגם הנה הוא בטל בתכלית, ושם אלקים נמשל למגן¹⁹ שכמו מגן השמש הנה הוא מכסה על אור השמש כך בחי' שם אלקים הוא מגן ומסתיר על בחי' אור ה' וקדושתו כו', אך הנה מ"מ אין ההסתר דשם אלקים בחי' הסתר גמור, והיינו הגם שע"י אמצעית בחי' ש' אלקים נעשה בחי' מציאות היש, מ"מ היש הוא יכול להיות בטל לאין, אמנם יש בחי' ק"ך צירופי אלקים אשר ע"י בחי' צירופי' האחרונים דשם אלקים נעשה בחי' העלם והסתר גמור, עד שנראה העוה"ז ליש ודבר נפרד לגמרי.

וע"ז הוא שאמר בפ' שני' דק"ש ואספת דגניך²⁰ שיאסוף כל דברים הגשמיים לאלקות, והיינו כי ק"ש הוא בחי' ביטול, אחד ועד הם בחי' יחו"ע ויחו"ת,