תסב

ע"ז אומר והיו הדברים האלה שבד"ת הכתוב מדבר שאורייתא וקוב"ה כולא חד. וא"כ מובן שבכדי שיהי' בחי' כמים הפנים לפנים שז"ע הארת פנים מאדם פנימי דחכמה בבחי' כמראה אדם שרש נש"י למעלה כנ"ל, ושעי"ז יהי' לב האדם העליון דבחי' כמראה אדם לאדם שלמטה הלומד תורה שיתארך בחי' ההארת פנים עד למטה באדם הגשמי, זהו הכל תלוי בבחי' התשוקה והצמאון שצריך להיות תחילה, שבלא תשוקה לאלקות אין המים דתורה מרוה כלל כו'.

קיצור. שהתפילה נק' אחור שע"י התפילה נמשך אחרי הוי' כו', הב' שגם ההתבוננות הוא בבחי' אחורים וחיצוני' היינו מה שהוא רק זיו והארה לבד, אך לבוא לבחי' פנים א"א כ"א ע"י שיהי' תחילה בחי' אחור היינו בחי' התפילה שע"י התפילה בא לבחי' צמאון ואז מים דתורה מרווים צמאונו כו'.

ה) ועוי"ל הטעם שנק' התפילה בשם אחור, דהנה ארז"ל הני ח"י ברכות כנגד מי, כנגד ח"י אזכרות שבק"ש, וכנגד ח"י חוליות שבשדרה⁷. והנה החוט שבתוך הח"י חוליות שבשדרה נמשך מבחי' מוח הדעת שהוא ממול ערפו כנגד בחי' האחורים, כי תלת מוחין שבגולגלתא הנה מוח החכמה ומוח הבינה הם כנגד הפנים, ומוח הדעת הוא כנגד האחוריים, והחוט נמשך ממוח הדעת כנ"ל. והענין הוא דהנה חכמה היא בחי' התורה כנ"ל בענין חכמת אדם, ומדריגתה הוא בחי' ראי', וכענין דכתיב במשה וירא ראשית לו, והחכמים נק' עיני העדה, וגם ארז"ל איזהו חכם הרואה, וזהו שרצה משה לכנוס לארץ, שביקש אעברה נא ואראה את הארץ, והיינו כי רצה להמשיך בחי' ראי'⁸ בארץ, פי' ארץ הם נש"י כמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, ורצה לפעול בנש"י שכל ישראל יבואו לבחי' ראי' באלקות כו', ולא פעל זה, כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, שלא הכל יכולים לבוא לבחי' גבוה כזו להיות להם בחי' ראי' ממש באלקות, כ"א ע"י שראה מרחוק את הארץ פעל בנש"י שנק' ארץ שיחידי סגולה יהי' יכולים לבוא לבחי' ומדריגת הראי', וזהו מעלת ומדריגת התורה, בחי' חכ' אדם תאיר פניו שיכולים לבוא למדריגת ראי' ממש באלקות כו', אך לא כל אדם זוכה לזה כ"א יחידי סגולה ובני עלי' שמועטים המה כמ"ש מזה במ"א⁹.

אמנם לבחי' ומדריגת הדעת זה יכולים כל אדם לבוא, והיינו שענין הדעת הוא בחי' ההכרה והרגשה כאילו רואה, הגם שאינו בחי' ראי' ממש, מ"מ בחי'