תנד

פניו, ופי' רז"ל במד"ר קהלת ריש פ' ח' חכמת אדם קאי על הקב"ה, דכתיב ואשמע קול אדם בין אולי (דניאל ח' ט"ז) וכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם (יחזקאל א' כ"ו) ולכאורה אינו מובן איך שייך לומר בחי' כמראה אדם על הקב"ה, הלא אין לו דמות הגוף ולא גוף, וכן צ"ל במ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו האיך יתכן לומר שהאדם נברא בצלם ודמות שלמעלה הלא אין לו דמות הגוף ולא גוף כו'.

אך הענין הוא דהנה כתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם³, ולכאורה צ"ל ענין אומרו שלא מחשבותי מחשבותיכם הלא עפ"ע⁴ גם דבורו אינו שוה לדבור האדם, ולמה על המחשבה דוקא אמר שלא מחשבותי מחשבותיכם. ויובן ע"פ מארז"ל בגמ' ובמד"ר ז' דברים קדמו לעולם תורה ותשובה וג"ע כו', ומחשבתן של ישראל קדמו לכל דבר, ונת' בכ"ד פי' דברי אגדה אלו⁵, שהעולם נברא מבחי' הדבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, ובעשרה מאמרות נברה"ע, ואמנם ז' דברים אלו נמשכו מבחי' מחשבה שלמעלה מבחי' דבור, ובתוך בחי' מחשבה זו שקדמה למעלת העולם שנברא בדבור הנה מחשבתן של ישראל קדמו לכל. וזהו כוונת אומרם ז"ל נש"י עלו במח', היינו שעלו במח' בבחי' היותר עליונה היינו היותר קדומה כו'. וענין עלו במח' יובן עד"מ שאנו רואים מי שיש [לו] בן יחיד⁶ שחביב עליו ביותר ומתגעגע בו, הנה דמות דיוקנו חקוק על לוח לבבו ומוח זכרונו תמיד, ועד"ז יובן ענין מה שנש"י עלו בבחי' המחשבה. רק שלמטה אינו כמו למעלה, שלמטה א"א שיצייר דמות בנו רק אחר שנולד וראה אותו בצלמו ובדמותו, משא"כ למעלה יתכן ענין עלו במח' גם קודם שנתהוו, ונודע וכמשנת"ל שהמח' שלמעלה אינו כמו מח' למטה, שלמטה גם כשיחשוב כל היום וכל הלילה לא יתהוה מזה מאומה אבל למעלה תומ"י כשעלה במח' ענין נש"י מיד נתהוו. וזהו שאה"כ כי לא מחשבותי מחשבותיכם, אומרו מחשבותי דוקא, להיות כי מבחי' הדבור שלמטה יכול להיות ג"כ ההתהוות וכמ"ש דבר מלך שלטון שכאשר מצוה בדבורו לבד, הציווי גורם שיעשה על ידו, ע"י מה שמצוה בדבורו, שהגם שלא הדבור לבדו הוא העושה עכ"ז הדבור גורם עשיית זולתו עכ"פ, אבל המחשבה שיחשוב שיעשה כן לא תפעול העשייה גם בזולת ג"כ, משא"כ למעלה שתיכף שעלה במח' מיד נתהווה, ולכן אמר שלא מח' מחשבותיכם. והגם כי דבורו ג"כ אינו כדברי הנבראים, שהרי בנבראים הדבור הוא רק גרם המעשה לבד, ולא העושה, משא"כ למעלה הדבור עצמו הוא העושה, אמנם דבר זה