תמב

מבחי' פני אדם שבפני שור אבל מ"מ זהו מבחי' פני שור, ולכן עלייתה שוה ממש לבחי' עליית הקרבן.

ובאמת י"ל שגדלה מעלת עליות נה"ב שבאדם ששרשה מפני אדם שבפני שור, וא"כ בענין שרשה בתהו הוא ג"כ מבחי' הגבוה יותר, והגם כי אפ"ל שנפש הבהמה מאחר שנשפלה להיות נפש לבהמה ולא נה"ב באדם הרי שרשה מבחי' הגבוה יותר כי כל הגבוה יותר נופל לבחי' נמוכה ביותר³¹, כמשל האבנים הגבוהים מן החומה כשנופל הכותל הנה האבנים הגבוהים והעליונים שבראש הכותל נופלים למרחוק יותר, אינו כן שהרי כשאדם ממלא תאוות לבו אפי' בתאוות היתר ה"ה כבהמה ממש, ועוד גרוע יותר שהרי הבהמה אין לה שכל להבין והאדם יש לו שכל ועכ"ז עושה מעשה בהמה, ה"ה גרוע יותר מבהמה, וכ"ש באיזהו דבר תאוות איסור ח"ו הרי הוא גרוע הרבה מהבהמה וכמארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, וע' מזה בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות שלא נדפס³², וא"כ כשמעלים נה"ב שבאדם עלייתו ג"כ גבוה יותר מנפש הבהמה שהי' מעלים ע"ג המזבח כו'.

וכמו שבקרבן הבהמה עיקר ההקרבה הי' חלב ודם כמו"כ בהקרבת וזביחת הנה"ב שבאדם עיקר ההקרבה הוא בחי' החלב והדם, כי הנה כתי' כמו חלב ודשן תשבע נפשי, כי החלב באדם שאינו יושב על מקום אחד הנה עיקר גידולו הוא מן התענוג, וצריך להיות התענוג מאלקות והיינו להיות בבחי' אהבה בתענוגים מבחי' ההתבוננות בק"ש בבחי' אני הוי' לא שניתי ואתה הוא קודם³³ שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל כי כולא קמי' כלא חשיב, וע' בד"ה זאת חקת (ך"ט³⁴) שהגם שהעולם הוא בחי' מציאות מ"מ הוא כלא חשיב כו' ואין עוד מלבדו, וע' בד"ה מי כמוכה באלים בענין אין עוד כו'³⁵, ועי"ז לא יחפוץ בשום תענוג גשמי כלל ואפי' תענוג רוחני לא יחפוץ כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי שלא