תמ

הוא כתר²⁴ כו'. וזהו מ"ש בקרבנות ריח ניחוח להוי', פי' ריח הוא בחי' העלאה, וכמארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, וע"י עשי' זו הוא בחי' העלאה לבעל הרצון ועי"ז נעשה נחוח ל' המשכה מל' נחות דרגא להוי' שיומשך בחי' שם הוי' שהיו"ד הוא צמצום, והיינו שכדי להיות בחי' שם הוי' זהו ע"י צמצום בחי' היו"ד ואח"כ בחי' ה"א הוא התפשטות שאחר הצמצום ואח"כ ו"ה להיות נמשך הגילוי למטה כו', שגם למטה יומשך המשכת אוא"ס ב"ה.

ועפ"ז יובן מה שנק' הקרבנות בשם לחם²⁵, פי' כמו הלחם אנו רואים את פעולתו שכאשר האדם אוכל לחם הנה פעולת הלחם שסועד לבב אנוש שלא יסתלק הנפש מן הגוף, כי אם לא יאכל יחלש מעט מעט עד שיכול ליפרד הנפש מן הגוף וימות ברעב, ועד"ז יובן למעלה שבחי' כלי המדות עליונות נק' בשם גופין כמ"ש בת"ז וכמה גופין תקינת לון, שנק' המדות בשם גופין, וההוא נביעא איהי כנשמתא לגופא דאיהי חיים לגופא, והיינו שכמו שהגוף חי מהנשמה המחי' את הגוף כמו"כ המדות עליונות הם חיים מהאור של ההיא נביעו דאיהו חיים לבחי' הגופא שלהם, וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולא שמהן כגופא בלא נשמתא, וכדי להיות חיבור האורות בכלים זהו ע"י הקרבנות שלכן נק' בשם לחם, פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים²⁶ פי' שמים הם בחי' אש ומים מדות עליונות, ואביהם שבשמים היינו בחי' המוחין שבמדות דז"א, והיינו שזהו משל כמו הלחם הגשמי מפרנס את האדם להיות חיבור נשמתו בגופו כמו"כ הלחם דקרבנות הם הפרנסה שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שיהי' חיבור אורות וכלים, וכמ"ש במד"ר הן שירעו אותי בשני תמידין כמ"ש את הכבש אחד תעשה בבקר שלשון מרעה ופרנסה ענינם אחד הוא כו', וזהו ג"כ מה שהקרבת הבהמה נעשה לחם לבחי' האישים שהם השרפים שנק' אישים ג"כ כי ע"י העלאת הקרבן שע"י החיות המרכבה עי"ז נעשה נחוח להוי' וממילא נמשך תוס' אור וחיות גם לבחי' בי"ע כו', וגם עלייתם שהם מעלים הניצוץ זהו ג"כ חיות שלהם שזה"ע הרצוא שנעשה להם שעי"ז הם מעלים את הכסא, והיינו ע"י שמקבלים לחם הוא בחי' הניצוץ שגורם להם העלי', ונמצא שזהו ג"כ משל שכמו הלחם מחבר הנשמה עם הגוף כמו"כ הניצוץ שמתעלה מנפש הבהמה נעשה בחי' לחם להשרפים שיוכלו להיות בבחי' רצוא שזהו החיות שלהם ואח"כ נעשה שוב הוא כשנמשך בחי' נחוח להוי' נמשך גם בהם השוב שהוא בחי' ההמשכה בכלים מכלים שונים כו'.

קיצור. הקרבנות נמשלו ללחם לחמי לאשי, כי כמו באדם ג' שותפים, כן בבהמה שרש נפשה מבחי' פני שור שבמרכבה, ע"ד שכל עשב יש לו מזל למעלה,