תלח

זו נמשך מבחי' שם הוי' שלמעלה מבחי' ש' אלקים כמ"ש מזה ג"כ בד"ה זאת חקת הנ"ל יעו"ש, וכדי שיומשך הברכה זהו ע"י העלאת המלאכים שמעלים התפלה שלנו שאנו מתפללים ומבקשים בברכת ברך עלינו כו' ותן ברכה, וברך שנתינו כו', וע"י העלאה זו נמשך הברכה, ולכן נאמר ועשב לעבודת האדם.

ועל בחי' דשא ועשב אלו ארז"ל אין לך עשב מלמטה¹¹ שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, דאם היות שלמעלה בחי' דשא ועשב הם בחי' ומדרגות גבוהות עכ"ז ברבבות מדרגות השתלשלות נעשו למטה חיות צומח של הדשא והעשב הגשמי להיות בחי' נפש הצומחת של בחי' הדשאים ועשבים אלו הגשמי' (שגופם הגשמי נעשה בדרך בריאה יש מאין מבחי' אוא"ס הסוכ"ע כמ"ש במ"א בד"ה ביום השמע"צ שלא נדפס¹²), ובזה יובן מארז"ל נשאו דשאים ק"ו בעצמם שלכאורה איך שייך בהם ענין הדבור כו' אלא שקאי על שרשן בבחי' המלאכים שנק' דשא כו' ועכ"ז הם מקור לנפש הצומח לבד מפני שהעיקר בהם הוא הצמיחה מקטנות לגדלות כמ"ש מזה במ"א¹³.

והנה כמו שהוא בצומח כמו"כ הוא בדומם וחי ומדבר, דהנה ארז"ל שלשה שותפים באדם¹⁴ אב מזריע לובן כו' ואם אודם כו' והקב"ה נותן בו נשמה¹⁵ כמ"ש כי חלק הוי' עמו, שיש בכאו"א חלק הוי' ממש, ונמצא שכמו חיות הדשא והעשב הוא מבחי' המזל השופע לו שהם בחי' המלאכים שנק' בשם דשא ועשב, כמו"כ חלק הוי' עמו שיש בנש"י בכאו"א חלק מבחי' שם הוי' כו', וכמו"כ בבע"ח הנה גם הבהמה יש לה נפש רק שנפשה נשתלשלה מבחי' פני שור שבמרכבה, וכנודע שד' חיות המרכבה הם שרשי כל הבע"ח שהארי' הוא מקור וחיות לכל החיות ופני שור הוא מקור וחיות לכל הבהמה ופני נשר מקור חיות כל העופות, והאדם הוא מפני אדם שבמרכבה או בחי' האדם העליון שעל הכסא כמ"ש מזה במ"א¹⁶, ולהיות כי נפש הבהמה היא מבחי' פני שור שבמרכבה¹⁷ לכן ע"י שמקריבין הבהמה ע"ג המזבח והיתה נכללת באש שלמעלה הי' עולה נפשה לשורשה ומקורה