תכז

ולהבין שרש ענין ההפרש כו' (ב)

בס"ד. (ש"פ שלח, ט"ל).

[tochen_begin]ראי' ושמיעה כו' התחלת יחוד העליון כו' תקון חצות כו' גביעים, כפתורים, פרחים - (וא"ו-יו"ד)[tochen_end]

[zman_begin][שלח][zman_end]

וא"ו) ולהבין שרש ענין ההפרש למה אהבה דאברהם¹ הוא מלמטלמ"ע להיות עולה ונכלל מבחי' זמן ומקום לבחי' שלמעלה מזמן ומקום, ואהבה דאהרן היא מלמעלמ"ט, והיינו שיומשך בחי' שלמעלה מזמן ומקום בבחי' זמן ומקום. הענין הוא כנודע שאברהם הי' מרכבה לבחי' חסד דז"א, והנה בבחי' חסד דז"א אינו מאיר כ"א מבחי' מוחין דאימא לבד, וענין ההפרש בין בחי' מוחין דאימא לבחי' מוחין דאבא, זהו ע"ד ההפרש שבין ראי' לשמיעה שנודע מארז"ל שאינו דומה שמיעה לראי'², והוא מפני ששמיעה היא רק בחי' השגה והבנה מה שמבין בשכלו ומציור הדבר מדברי המספר אבל מהות הדבר לא ראה כלל, ואמנם ענין הראי' הוא שרואה עצם הדבר כמו שהוא, שמה שמצטייר בעיניו הוא מחמת שעצם הדבר מצטייר בבבת עיניו כנ"ל פ"ב, ועד"ז יובן ענין ההפרש שבין מוחין דאימא לבחי' מוחין דאבא, שמוחין דאימא זה"ע השגה שמשיג את הדבר שזהו כענין שמיעה לבד, אבל מוחין דאבא זהו כדוגמת בחי' ראיית המהות, וכמארז"ל איזהו חכם הרואה, ולכן נק' החכמים בשם עיני העדה, וכתיב וירא ראשית לו שראשית חכמה הוא בחי' ראי'. ושניהם הם בבחי' המהות, רק שמוחין דאבא זהו בחי' ראיית המהות, ומוחין דאימא זהו רק השגת המהות לבד ולא ראיי' כו'. וענין מה שבחסד דז"א מאיר בחי' מוחין דאימא זהו מה שמושג בחסד דז"א בבחי' השגה שיש בחי' אוא"ס שהוא למעלה מן הזמן ומקום וכדכתיב הנה מקום אתי, וכן בחי' הזמן ששניהם מחודשים מבחי' המל' כנ"ל פ"ב ושרש שרשן בחי' סדר זמנים הוא במדות דז"א, רק שבמוחין דז"א מושג שיש בחי' באוא"ס שלמעלה מזמן ומקום ומבחי' סדר זמנים, ואי לזאת חפצו ותשוקתו לעלות וליכלל בבחי' זו שלמעלה מזמן ומקום שז"ע הלוך ונסוע, עד