תח

היינו שהרבותא במשה הי' הגם כי הי' בבחי' ארץ אבל עכ"ז הי' תמיד בבחי' הביטול, וזהו ע"ד וידגו לרוב בקרב הארץ שיש נשמות שאפי' בבחי' ארץ הם בטלים כביטול הנוני ימא בבחי' ים, אבל זהו פרטי נשמות, אבל בד"כ כל הנשמות כמו שנתלבשו בגוף הם ברואים שביבשה שכמו ברואים שביבשה הם נפרדים מן הארץ כך הנשמות הם נבראים נפרדים כו', גם יש להם בחירה שאם ירצה האדם יכול להיות כמשה רבינו (וכמארז"ל מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, שקאי על האבות, וכן יכול להיות כמרע"ה), וכמ"כ בהיפך ח"ו כו'.

והנה מצד הבריאה כל שהוא נעלה במדריגה יותר הוא למעלה מן המדריגה שלמטה הימנו, ולכן מצד כי עלמא דאתכסי' הוא במעלה יותר מן עלמא דאתגלי', כי עלמא דאתכסי' הוא בחי' ביטול כנ"ל, לכן הים שהוא בחי' עלמא דאתכסי' הי' למעלה מן הארץ דוקא, אבל אח"כ גזר גזירה שהארץ יהי' למעלה מן הים שזהו מ"ש לרוקע הארץ על המים, והיינו כי עיקר המכוון הוא הארץ דוקא שלכן ניתנה התורה למטה על הארץ דוקא כמשארז"ל ששאלו אי' התורה, הים אמר אין בי, תהום אמר אין עמדי, רק היא ניתנת על הארץ דוקא. ולכן לא ניתנה התורה למלאכים כנודע שהמלאכים ביקשו שינתן להם התורה¹⁷ והשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם, ולכאורה אין זה תירוץ כלל על מה שביקשו דאם היו מבקשים התורה כמו שהיא בגשמי' הי' תירוץ במה שהשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם ובלא יצה"ר יש כמה מצות שא"א לקיימם כו', אבל הלא המלאכים ביקשו התורה כמו שהיא ברוחניות וא"כ מהו התירוץ כלום יצה"ר יש ביניכם. אלא שלכך לא ניתן התורה למעלה למלאכים להיות שמפני עוצם הגילוי של התורה א"א שתתגלה כ"א למטה על הארץ דוקא, וכמו משל החותם שאינו ניכר על האבן טוב כלל מפני בהירות האבן טוב כ"א כאשר חותמים בשעוה אז ניכר האותיות שבאבן טוב, וכמו"כ התורה א"א שתתגלה למעלה כ"א למטה דוקא. וגם הנה כתיב אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, בראתי גימ' תרי"ג אלו תרי"ג מצות, ואדם הוא בחי' התורה שנמשכת מבחי' אדם דלעילא שעל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ושני בחי' אלו שהם בחי' תורה ומצות הם על הארץ דוקא, וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' היינו על הארץ דוקא בראת"י תרי"ג כנ"ל, והיינו לפי שבאמת יש דיעה שהארץ קדמה אפי' לשמים וכ"ש מבחי' הים שהשמים מקיפים את הים, והארץ היא קדמה גם לשמים, כמשארז"ל בש"א שמים קדמו ובה"א ארץ קדמה, ונת' בכ"ד שבמח' ארץ קדמה לשמים¹⁸, ולכן הי' הגזירה אח"כ שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה כמ"ש לרוקע הארץ על המים, וזהו כי לעולם חסדו שהוא חסד שנמשך מאתו ית', וגם חסד נק' התורה כמ"ש פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, שנק' התורה תורת חסד כו'.