שצט

הם תר"ך עמודי אור בחי' כתר כו'), וזהו למען אנסנו הילך בתורתי דהיינו שהנסיון הוא איש אל יותר ממנו עד בקר כו' אלא דבר יום ביומו כו'.

וא"ו) ובזה יובן מה שהמן לא הי' יורד בשבת¹⁴, והיינו לפי שכדי שיומשך המן שהוא בחי' גבוה מאד א"א להיות נמשך למטה כ"א ע"י צמצומים וכמ"ש שראשי נמלא טל¹⁵ קווצותיו רסיסי לילה, שכדי שיומשך הטל למטה הוא ע"י קווצותיו רסיסי לילה שהוא בחי' שערות בחי' צמצומים כו', שעי"ז נמשך השפעה עליונה זו למטה בגשמי', והרי בשבת הוא בחי' עלי' ושביתה מבחי' צמצומים הנ"ל, ולכן לא ירד בשבת (ולפי ב' הפירושים הנ"ל צ"ל בפי' וענין שביתה דשבת, שלפי' הא' הוא השביתה מכל אשר עשה, ולפי' הב' הוא בחי' השביתה מכל אשר ברא כמשנ"ת בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמורו¹⁶ ע"ש). וזהו לא תמצאוהו בשדה, שבשדה לא נמצא לפי שמוכרח לירד ע"י צמצומים¹⁷, משא"כ למעלה הי' יורד המן, ואדרבה שמשבת היו מקבלים ששת ימי החול לפי שעיקר ההשפעה של המן הי' נמשך בשבת, רק שלא הי' יכול לירד למטה בשבת לפי שא"א לירד למטה כ"א ע"י צמצומים כו', ובשבת הוא למעלה מבחי' צמצום כו'. אך הנה אעפ"כ אמר היום לא תמצאוהו בשדה אבל לע"ל יהי' נמצא¹⁸ כו', כמ"ש במכילתא הובא בילקוט בשלח רמז רס"א ע"פ היום לא תמצאוהו בשדה, והיינו לפי שעתה אינו יכול להיות נמשך למטה כ"א ע"י צמצום כו', כי היום לא תמצאוהו בשדה, לא הוא ע"ד מ"ש והחכמה מאין תמצא שאינו מושג בחי' האין, כי לא באל"ף הוא מורה על בחי' שאינו מושג לנו, אבל לע"ל יהי' נמשך בחי' האין בגילוי, וע"כ גם המן יהי' נמצא בשבת לפי שיומשך למטה שלא ע"י צמצומים כלל.

וזהו ענין ג"פ היום שנאמר בשבת¹⁹, והיינו לפי שהוא כנגד ג' סעודות דשבת, אכלוהו היום הוא כנגד שבת דמעלי שבתא שהוא כנגד שמור, שמור לנוק', ובזה מתורץ הקושי' הלא גם בשאר הימים אכלו מן, אלא שבשבת גם סעודת הלילה נק' יום²⁰, לפי שבשבת לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר, וכמארז"ל במד"ר פ' בראשית פי"א ל"ו שעות שימשה אותה האורה, וכמ"ש הרמ"ז ר"פ בא, והיינו כי האכילה