שצח

המן מטעם שית' לקמן עכ"ז אינו מובן איך יכול לירד ביום הששי על שני ימים כיון שבחי' המן נמשך דבר יום ביומו, וא"א שיומשך מיום אחד למחרתו כי כל יום הוא מדה עליונה דאצי' ונמשך בכל מדה בפ"ע מבחי' מו"ס שמשם שרש המן ולא נמשך על יום מחר שהוא מדה אחרת כו', וא"כ איך ביום הששי נמשך וירד על ב' ימים שהם ב' מדות יסוד ומל' כו' כי המל' נק' שביעאה מלמעלמ"ט כנודע¹¹. אך הענין הוא לפי שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, והנה יום הששי הוא סוף דששת ימי המעשה, כי יום השביעי הוא בחי' מובדלת מששת ימי המעשה כי הם בבחי' ירידה והמשכה מאצי' לבי"ע מלמעלה למטה, משא"כ השבת שהוא בחי' עלי' מלמטה למעלה מבי"ע לאצי' עד שהעלי' הוא למעלה מהזמן, ע"כ יום הששי נק' סופן דששת ימי המעשה, ולכן לפי שנעוץ תחלתן בסופן ע"כ יש מעלה יתירה ביום הששי מכל הימים עד שהוא מכין על שבת, כי הנה בגמר יום הששי נכנס השבת היינו שבסוף הירידה נעשה בחי' או"ח ועליי', וזהו ענין בין השמשות דע"ש. ויובן זה¹² ממשל אור השמש דהנה למעלה מעלה האויר חם מאד, וגם למטה על הארץ וסמוך לי' האויר חם, ובאמצע האויר קר מאד כידוע בס' התכונה, ולכאורה תמוה דהרי אויר התחתון רחוק יותר מהשמש מאויר האמצעי ומדוע האויר האמצעי הוא קר ואויר התחתון שהוא רחוק יותר הוא חם. אך הטעם מפני שהכאת השמש על הארץ שהוא בסוף המדרגה של התפשטות אור השמש, אז דוקא נעשה בחי' או"ח ע"ד נעוץ תחב"ס שנמשך חום השמש כאשר בתחלתה באויר הראשון הסמוך לשמש. וכך ביום הששי שהוא בחי' סופן נעשה בחי' או"ח ועליי', וזהו יום הששי ויכולו השמים לשון כלות הנפש ועליי' כו', נמצא ב' בחי' אלו מתחברים יחד ממש היינו יום הששי ועליי' דשבת כו', ולכן מתורץ מה שביום הששי נמשך מן על שני הימים שזהו ג"כ דבר יום ביומו, משא"כ בשאר הימים א"א להיות כן כי צ"ל דבר יום ביומו דוקא כנ"ל).

וזהו שהוא נסיון על התורה¹³ כי התורה צ"ל ג"כ דבר יום ביומו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כי נער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו, משא"כ קמי' קודב"ה מי איכא זקנה מאחר שהוא אני הוי' לא שניתי, וזהו שאנו מברכין נותן התורה שבכל יום נמשך המשכת התורה לפי שבכל יום צ"ל בעיניך כחדשים כו', (ולפי ב' הפירושים הנ"ל הנה לפי פי' הא' הנה אורייתא מחכמה נפקת שזהו מבחי' מוחין שלמעלה גם מסדר זמנים, ולכן צ"ל כחדשים בכ"י כמו שהמן הי' דבר יום ביומו כו'. ולפי' הב' צ"ל פי' אורייתא מחכמה נפקת שיציאתה לידי גילוי הוא מבחי' חכמה, אבל שרשה ומקורה הוא בבחי' הכתר כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן