שצג

מיד היו נגאלים, שיש ב' בחי' שבת¹⁷, דהיינו בכל שבת יש ב' בחי' מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, וזהו כהלכתן ב' בחי' הילוך, דהיינו שבת דמעלי שבתא הוא בחי' העלאה ממטה למעלה וכמ"ש כי ששת ימים עשה ה' כו' וביום השביעי שבת כו', דהיינו כמו למשל מי שעשה מלאכה שמחשבתו ושכלו מתלבש במעשה ההיא ואח"כ כששובת מהמלאכה אז חוזר שכלו ומח' למקורו ושרשו, כמו"כ למעלה אף שאין שייך בחי' שביתה ממלאכה שהרי לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה עולמו אעפ"כ מה שנתלבש בבחי' עש"מ שהוא בחי' מילין דהדיוטא ולאו אורחא דמלכא לאשתעי כו', ובשבת שהוא בחי' שביתה מעש"מ שהוא בחי' העלאה למקורו ושרשו כו', וזהו שבת דמעלי שבתא שהוא בחי' העלאה כו', ושבת דיומא הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט שהוא בחי' המשכת תענוג עליון וכמ"ש וקראת לשבת ענג אז תתענג על הוי' כו', וזהו ענין ב' שבתות כהלכתן כו'.

וההפרש שבין ההילוך שבכל ימי השבוע ובין בחי' ההילוך שבשבת¹⁸, והיינו שבשבת הוא בבחי' פנימיות, ובחול הוא רק בחי' חיצוני', שתפלה ותורה דשבת הוא באופן אחר ממש מבחי' תפלה ותורה דחול¹⁹. וע"ד שאנו רואים ההפרש שבין אכילה דחול לבחי' אכילה דשבת²⁰, וכמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, בטן רשעים תחסר קאי על בחי' אכילה דחול שהוא לברר את הניצוצות דקדושה שנפלו בשבה"כ לבחי' ק"נ, וע"י האכילה שאדם אוכל ומברך תחלה וסוף עי"ז הוא מברר הניצוצות ומעלה אותם לקדושה כי אמלאה החרבה (יחזקאל ך"ו ב'), וכשנעשה בטן רשעים תחסר, חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורישנו אל, נתמלא ירושלים דקדושה כו'. אך בחי' אכילת שבת אינו ע"ד בחי' בירור, כי בשבת בורר אסור, רק הוא ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו, נפשו הוא בחי' נפש דוד שהוא בחי' מל', וצדיק אוכל לשובע נפשו הוא בחי' המשכה מבחי' צדיק חי עלמין שהוא בחי' יסוד בבחי' נפשו, וזהו לשובע נפשו שהוא ע"ד מ"ש ואכלתם לחמכם לשובע, שובע שמחות כו', שהוא המשכת פנימי' ומשביע לכל חי רצון, המשכת הרצון העליון, ואין באכילה זו בחי' פסולת כלל. וכך יש הפרש בין תפלת החול שהיא בבחי' בירור הרע, אבל בשבת התפלה הוא שנמשך ענג וקראת לשבת ענג, ולכן אין אומרים סלח לנו בשבת שאין בו בירור כו'.

וזהו ענין ב' שבתות כהלכתן ב' בחי' הילוך שיש בשבת. אך הנה אעפי"כ א"א להגיע לבחי' ב' שבתות כהלכתן הנ"ל כ"א ע"י בחי' הילוך שבחול, הילך בתורתי כו', כי מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, ולכן ארז"ל בפ"ז דשבת דס"ט ע"ב היה