שפח

המשכן דהיינו להעלות ולהגביה זו"נ ולקשרו ולחברו בבחי' משכן העדות בחי' חו"ב בחי' י"ה. ועד"ז נתקן פסוד"ז שנק' זמרה שהם כעין ניגון שהוא רק הרחבת הדבור וביאור הענין בתוס' ביאור לפרש הדבר היטב להלהיב לבו ונפשו שיתפעל מזה, משא"כ כשאומר הפסוקים ואינו נוגע לנקודת לבבו אין זה בחי' זמרה וניגון ואין זה עבודה תמה, (כמ"ש בד"ה אז ישיר בת"א²⁴). ונמצא כי סדר העבודה שתקנו פסוד"ז בכדי לבא לק"ש, שז"ע להיות רוממות אל בגרונם שעי"ז ידחה ההסתר דנה"ב, והו"ע זמיר ערצים, ועי"ז יתגלה פנימיות הלב לבוא בפסוק ראשון דק"ש לביטול דמס"נ באחד. ונמצא פסוד"ז כמו זמרה דלוים שנשאו המשכן שז"ע לנשאות בחי' יחו"ת, ואח"כ פסוק ראשון דק"ש יחו"ע כמו משכן העדות.

ואמנם בכדי להיות נר ה' נשמת אדם בבחי' רצו"ש, זהו ע"י הכהנים שהם ממשיכים זה בנש"י כמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות, וכתי' בהעלותך את הנרות הם בחי' נר הוי' שתהי' בבחי' רצו"ש דנר כו'. וזהו עבדו את ה' בשמחה, שכדי להיות בחי' שמחה גילוי פנימיות צ"ל עבודה תחילה, זהו סידור פרשות הקרבנות, ואיזהו, והודו, שזהו ג"כ הפסוקים שהיו אומרים לפני הארון בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערביים, שבתמיד של שחר היו אומרין מן הודו עד שירו לה' ובתמיד של בין הערביים עד והלל לה' (והארון עם הלוחות זהו י"ה כנ"ל), וזהו עבודת הכהן שממשיך מלמעלמ"ט כח בנש"י להעלות את הנרות דנש"י. ואח"כ באו לפניו לבחי' פנימיות הלב דק"ש, זהו ע"י רננא שיר הלוים פסוד"ז, שעי"ז דעו בחי' היחוד דק"ש בבחי' יחו"ע ויחו"ת ד"ע וד"ת, שכ"ז נכלל בתיבת אלו כי הוי' הוא האלקים, הוי' הוא בחי' ה' אלקינו, ונודע כי בפסוק ראשון לבד נאמר אלקינו שמשה כלל עצמו ג"כ לפי שזכה לבינה, אבל בואהבת אמר אלקיך²⁵ בחי' יחו"ת ונכלל בכלל תיבת האלקים שנדעו ליחד שבחי' יחו"ת ויחו"ע הכל אלקות כמ"ש בד"ה מזמור לתודה²⁶ שגם ד"ת הוא אמת, ופי' דעו כי הוי' הוא האלקים שכולא חד ואין עוד מלבדו כלל.