שפז

לצאת מן הכלי כו'. וזהו משארז"ל כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר, וקאי על מלאכים שכאשר יוצאים מגדר הכלי הוא ע"י השיר דוקא, כי המלאכים יש להם ג"כ גופים רק שהגופים שלהם הוא מאש ורוח²⁰ בלבד כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. וכן אפי' נשמות בג"ע כאשר יוצאים מהשגה זו להשיג השגה יותר עליונה הוא ג"כ ע"י השיר, כי השגה הוא ג"כ בחי' גבול בחי' כלי, ולכן כאשר צריכים לצאת מהשגה זו להשיג השגה עליונה יותר הוא ג"כ ע"י השיר, וזהו כל בעלי השיר הם מלאכים ונשמות יוצאין בשיר כו'.

ועד"ז יובן ענין שיר הלוים²¹ להעלות עלמא דאתגלי' ולחברה בבחי' עלמא דאתכסיא שנק' הוא. וזהו שהלוים נשאו המשכן, וגם הארון והלוחות, ונודע כי משכן הוא ו"ה והארון והלוחות הם י"ה²², (י"ל לוחות עשה"ד יו"ד ארון אור נו"ן), וע"י הזמרה שלהם הי' ביכולתם ג"כ לשאת המשכן בחי' ה' תתאה עם בחי' וא"ו, לחברם עם בחי' י"ה משכן העדות. ועד"ז יובן שע"י פסוד"ז יכול האדם לבוא בק"ש לבחי' יחו"ע שבפסוק ראשון של ק"ש, ובחי' יחו"ת שבבשכמל"ו, שעי"ז ואהבת בבחי' אהבה הנמשכת מבחי' הטו"ד. דהנה שיר הלוים הוא ע"ד דכתיב והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק (יחזקאל א' י"ד) ופירש"י כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרת לחזור ולכנוס כך החיות כו' ונרתעין לאחוריהם מפחד השכינה. וכך נה"א שבאדם שנק' נר הוי' כמ"ש נר ה' נשמת אדם צ"ל עולה ויורד בבחי' רצוא ושוב בתמידות בלתי הפסק, והוא ב' מיני התפעלות הללו זא"ז בתמידות, וכמ"ש והחיות רצו"ש פי' אחר הרצוא שוב, ואחר השוב רצוא, וכן חוזר חלילה, וז"ע שיר הלוים על הקרבן. וזהו ג"כ ענין שנשאו את המשכן גם מפני שע"י השיר ברצוא ושוב מגביהים ומרוממים למשכן עד שנעשה יחוד עליון בבחי' משכן העדות, וכמו למעלה שחיות נושאות את הכסא ע"י שהם מתנשאים ברעש גדול בהתפעלות עי"ז הם מגביהים ומעלים את השכינה.

וכך הוא ענין שיר הלוים²³ להיות בחי' התפעלות הנפש מצד עצמה, ולא מצד השגה להוליד מבינתו, מאחר שעבודתו הוא בבחי' הוא, אתה הוא ה' לבדך כו' דלית מחשבה תפיסא בי' כלל, אלא התפעלות רעותא דלבא שיהי' נוגע עד הנפש נקודת הלב, ולא להיות בחי' מקיף לבד (כמ"ש בת"א בד"ה אז ישיר), ועי"ז הם נושאים את