שפו

והנה ארז"ל כל המאריך באחד¹⁶ שצ"ל אריכות באחד. וזהו שתקנו אנשי כנה"ג אריכות הדברים בברכת ק"ש ופסוד"ז, והן אמת שהתנאים והאמוראים לא היו מאריכים בתפילה כ"כ¹⁷ ובפרט בפסוד"ז, זהו מפני שהיו מבחי' מוחין דגדלות, ובהתבוננות מועטת הי' די אצלם להיות קבוע בלבם בחי' אחד האמת בל תמוט, כמו רשב"י שאמר ע"ע בחד קטירא אתקטרנא, ור"י הנשיא הי' מעביר ידיו ע"ג עיניו ודיו, ורב יהודא הי' מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין, כי לעורר הרצוא והתשוקה לא היו צריכים אריכות כלל, ועיקר עסקם הי' בבחי' השוב דתורה כו'. אבל אנחנו שנתגשמנו ונתרחקנו מרוחניות, שאנו צריכין להאריך עד שיותפס בשכלינו ולבינו, וכמשל התינוק שצריך להסביר לו ההלכה באריכות הדברים ובמשלים ומליצות שונות, לקרב אל שכלו הקטן לפי קטנו וריחוקו משכל הגמ' ומידיעת עניני טיב העולם במה שההלכה עסוקה בו. ועד"ז יובן שמפני שנתמעטו הלבבות תקנו אנכה"ג פסוד"ז וברכת ק"ש שע"י אריכות הדברים יוקבע בלבנו אחדות אלקותו ית', שברכת ק"ש הוא איך שהשרפים ואופנים וחיות הקדש בטלים, ונה"ב שרשו משמרי אופנים, ועי"ז יבוא גם הוא להסכים על בחי' הביטול להיות בכל לבבך בשני יצריך, ובכל נפשך בכל כוחות הנפש, (שז"ע מס"נ דנה"ב, ע"ד מסירת הרצון כי מה לי קטלא כולא או קטלא פלגא). ופסוד"ז הם אריכות הסיפור איך שההילול הוא מן השמים וכל צבאם, ומן הארץ¹⁸ וכל אשר בה, הגם שנתלבשו בהתלבשות גשמיים עכ"ז בטלים ואומרים שירה. ועד"ז צ"ל בנשמת אדם שהיא חלק אלקה ממעל וירדה רק בשביל בירור הנה"ב, צריכה להיות בבחי' ביטול בתכלית בבחי' שיר הנשמות, שזהו מצות ק"ש שע"ז נא' ברן יחד כל ככבי בקר שקאי על ק"ש שיר ישראל.

ואמנם מפני שהגוף והנה"ב מסתירים לזאת תקנו פסוד"ז שזהו ע"ד שיר הלוים¹⁹, דהנה שרש בחי' השיר הוא שבו וע"י יצאו מההגבלה, וזהו ענין שיר הלוים דכתי' בהם ועבד הלוי הוא, שעבודתם הי' להעלות בחי' עלמא דאתגליא בבחי' הוא היינו בחי' עלמא דאתכסיא, והיא ע"י השיר שהוא בחי' העלאה מלמטה למעלה וכנודע מענין הניגון שהוא גורם התפעלות שכאשר יתבונן באיזה דבר בלא ניגון, שאף שההתבוננות פועל איזה פעולה עכ"ז אינה ניכרת כ"כ, אבל כשמתבונן בהתבוננות זה גופא רק שמשורר איזה שיר וניגון הנה ע"י הניגון תתעורר ההתפעלות כי הניגון הוא תנועות וכל תנועה מוליד חום שהוא בחי' התפעלות