שפא

שבכדי שיבין התינוק צריכין להסביר לו הרבה כמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ענין ק"ש אחד ואהבת² פ"ג. וע"פ משנת"ל שפסוד"ז זהו כעין שיר הלוי', י"ל דהנה הלוי' נשאו המשכן והארון עם הלוחות, שהארון והלוחות זהו בחי' יחוד או"א, והמשכן הוא בחי' יחוד ו"ה, וה"ז כמו בק"ש הוי' אלקינו יחוד חו"ב הוי' אחד יחוד זו"נ. ועבודתם הי' בשירה וזמרה, פי' שענין השיר הוא לצאת מהגבלת הכלי כמאמר כל בעלי השיר יוצאין בשיר פי' שיוצאין מהגבלתם שהרי גם המלאכים יש להם גוף רק שהוא משני יסודות אש ורוח לבד, וכן הנשמה קודם בואה לגוף היא מוגבלת בהשגתה בג"ע כמ"ש מזה בד"ה אז ישיר³, ובכדי שיצאו מהגבלתם זהו ע"י השיר.

ועד"ז יובן שיר הלוי' שהוא בחי' רצו"ש, כמו הרצו"ש של החיות שפי' רש"י ע"פ והחיות רצו"ש כמראה הבזק (יחזקאל סי' א' י"ד) כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרת לחזור ולכנוס כך כו', ועד"ז יובן בשיר הלוים⁴ ובעבודה שבאדם שנק' נר הוי' נשמת אדם, שצ"ל בבחי' עליה וירידה תמיד בבחי' רצו"ש בתמידות בלי הפסק, והוא שני מיני התפעלות זא"ז תמיד, רצוא הוא תשוקה ליכלל ולבטל באוא"ס, ואח"כ הוא השוב בקיום התומ"צ, וחוזר חלילה. והנה כמו שהחיות ע"י רצו"ש שלהם והיינו ע"י שהם מתנשאים ברעש גדול בבחי' התפעלות, עי"ז הם נושאים את הכסא שמעלים ומגביהים את השכינה, כך הוא ענין השיר של הלוים שהוא ג"כ רצו"ש עי"ז היו בכוחם לשאת את המשכן ואת משכן העדות הוא הארון והלוחות, דהיינו להעלות ולהגביה את בחי' זו"נ ולקשרו ולחברו בבחי' משכן העדות שהוא הארון והלוחות בחי' חו"ב, וכמ"ש ועבד הלוי הוא שעבודת הלוים הוא לקשר ולחבר בחי' עלמא דאתגלי' זו"נ עם בחי' הוא עלמא דאתכסיא בינה, וחו"ב הם תרדל"מ.

ולכן תקנו אנשי כנה"ג פסוד"ז הקדמה לק"ש, שבכדי שיוכל האדם ליחד בפסוק ראשון דק"ש שהוא כנגד דעו כי הוי' הוא האלקים שכולל הוי' אלקינו חו"ב הוי' אחד זו"נ כמ"ש המג"ע, תיקנו אנשי כנה"ג פסוד"ז שע"י פסוד"ז הוא להיות בחי' רוממות אל בגרונם שעי"ז ידחה ההסתר דנה"ב וז"ע לזמר עריצים, ועי"ז יתגלה בחי' פנימיות הלב שנוכל לבוא בפסוק ראשון דק"ש לבחי' ביטול ומס"נ באחד. וגם כי פסוד"ז זהו כמו שיר הלוים בחי' רצו"ש שעי"ז תרומם הנפש, עד שתוכל ליחד יחוד העליון בפסוק ראשון דק"ש באמרו הוי' אלקינו דהיינו ג"כ חיבור