שעב

ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם (במדת"ל ע"פ ברכי נפשי), אבל בש' הוי' נא' ונבראו מאיליו וממילא בלא התלבשות, כמ"ש בלק"ת שה"ש בד"ה קול דודי²⁴ ובמ"א בד"ה הללוי' הללו כו' מן השמים²⁵, וזהו בחי' סוכ"ע. והגם שעיקר החיות הוא מבחי' סוכ"ע, עכ"ז הוא בלתי התלבשות. והנה סוכ"ע אין פירושו שסובב ומקיף לבד²⁶ כ"א שאני מלא, ולית אתר פנוי מיני', ומ"מ נק' סוכ"ע לפי שזהו בהעלם, שאינו מושג וכמאמר מי שאמר והי' העולם, מי הוא בחי' שאינו מושג כלל. וזהו בכל שי"ב, ולכן בכל שי"ב לא נזכר ש' הוי', רק אחר שבת נאמר ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, והיינו לפי שבשבת מאיר שם הוי' כמ"ש שבת להוי' אלקיך, ולכן בשבת מתגלה ש' הוי' מה שהי' בכל שי"ב בבחי' העלם בחי' סוכ"ע כו', שאין זה דבר חדש כ"א גילוי ההעלם) ואעפ"כ נא' ביום השביעי מפני כי שבת דוקא הוא החותם כו'. והנה נת' שהחותם הוא בחי' ש' הוי', כי הטבעת הוא בחי' ש' אלקים בגימ' הטבע, וזהו שטבעת הוא ל' טבע, והחותם הוא מבחי' ש' הוי' שהוא בחי' ד"ע וכמ"ש וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופי' רש"י ז"ל לא ניכרתי להם במדת אמיתות שלי (אשר לכאורה אינו מובן וכי ח"ו שם אל שדי ושארי שמות שאינם נמחקים אינם אמת ח"ו, אלא שיש כמה מדרגות בבחי' אמת כנ"ל, וש' הוי' נק' מדת אמיתות שלי, שש' הוי' הוא בחי' מדת האמת שהוא בחי' ד"ע שזהו בחי' אמת לאמתו כו').

והנה ענין הנס הוא בחי' הגילוי מלמעלה מן הטבע, כי נס הוא בחי' רוממות²⁷ מלשון ושים אותו על נס (בפ' חקת ך"א פסוק ח'), והיינו כי ענין הנס הוא היפוך הטבע, ואפי' אם הנס מלובש בדרך הטבע הוא ג"כ מבחי' שלמעלה מן הטבע, והיינו שהוא מבחי' ש' הוי', ולכן ד' צריכין להודות נגד ד' אותיות דש' הוי' רק שהוא מלובש בטבע כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש בסידור האריז"ל דמזמור לתודה הוא או"א דאצי', כי הנה נודע שבינה נק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש והחכמה נק' אין²⁸ כמ"ש והחכמה מאין תמצא (ולכאורה צ"ל מהו הראי' שהחכמה נק' אין, הרי נאמר רק שמאין תמצא²⁹, אבל יש לומר שהחכמה עצמה נק' יש, אלא שהראי' הוא ממ"ש תמצא, שענין המציאה מוכרח לומר שזהו הדבר הזה עצמו, ועד"מ ראובן שמצא דבר שנאבד אצל שמעון, שמוכרח לומר שהדבר הזה עצמו שנאבד אצל שמעון הוא הדבר שמצא ראובן, דאל"כ אין זה מציאה כלל, ועד"ז יובן כשאומר שהחכמה תמצא בדרך מציאה מאין דכתר, א"כ הרי החכמה היא ג"כ אין שאל"כ אינו שייך לומר לשון מציאה ע"ז). והנה או"א זיווגייהו תדיר לצורך קיום העולמות שהם יש מאין כו' (והיינו שחו"ב הם שרש בחי'