שעא

לקרות מה שצומח מן הארץ בשם טבע כלל, כ"א הכל הוא מאתו ית' שהוא הנותן ומכין לארץ מטר כו', ונקראים בשם נסים תכופים¹⁹ כו'. ושארי חכמי המחקר אומרים של' טבע הוא מלשון שארז"ל בסנהדרין ספ"ד משנה ה' שאדם טובע כמה מטבעות בחותם א' וכולם דומים זל"ז, אבל הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין א' מהם דומה לחבירו. ונמצא כי ענין טבע הוא ענין הנהגת העולם, שבחי' בריאת העולמות הוא מאין ליש, וההנהגה שמנהיג את העולם נק' בשם טבע כו'.

ובזה יובן המד"ר²⁰ פ' בראשית ע"פ ויכל אלקים ביום השביעי, הלא בששת ימים ברא הקב"ה את עולמו, ולכן שינו לתלמי המלך וכתבו ביום הששי, ולמה נא' ויכל כו' ביום השביעי, ובמד"ר תירצו על קושי' זו משל למלך שעשה לו טבעת מה הי' חסירה חותם בא שבת בא חותם. הרי כי בריאת העולם נק' בשם טבעת. והענין הוא דהנה נת' בסידור בד"ה השמים מספרים²¹ כבוד פי' השמים הם בחי' שמים עילאין מספרים מנהרין ומנצצין בחי' כבוד אל דנהיר לכל עזקא ועזקא, והוא מזהר פ' תרומה דקל"ו ע"ב, פי' עזקא הוא טבעת, והיינו כי בריאת העולם הוא בחי' טבעת דהיינו בחי' עיגולים, כי יש בחי' עיגולים ויושר, עיגולים הוא בחי' העלם, וכמשל הרב²² כשאומר לתלמידו איזה דבר שכל הנה קודם שיבין התלמיד שכל וסברת הרב היטב הנה השכל מקיף את שכל התלמיד ועדיין הוא אצלו בבחי' העלם, רק אח"כ כשמבין ומשכיל היטב שכל וסברת הרב אז הוא בחי' יושר. ועד"ז יובן ענין בריאת העולמות שהוא בחי' עיגולים שנבראו עולמות והיכלות שהם מעלימים ומסתירים, וכנודע שעולם הוא לשון העלם²³ כו', ושבת הוא החותם, ולכן אומרים בשבת השמים מספרים שבחי' שמים עילאין מנהרין ומנצצין בחי' כבוד אל דנהיר לכל עזקא ועזקא שהם המאירים את בחי' הטבעת. ולכן נאמר ויכל אלקים ביום השביעי, דהן אמת שבששת ימים ברא הקב"ה את עולמו אבל עדיין הי' בחי' טבעת בלא חותם, בא שבת בא חותם שהוא בחי' המאיר את העולם שנק' בשם טבעת, ואעפ"כ איננה נקראת מלאכה שלא נתחדש דבר בשבת רק שהאיר כו' שהוא רק שיצא לידי גילוי מה שהי' בהעלם תחלה כו', (והיינו גילוי ש' הוי', דכתי' בי' יהללו את ש' הוי' כי הוא ציוה ונבראו, ולכאורה הלא כתיב בראשית ברא אלקים, ובכל מע"ב לא נז' רק ש' אלקים, שהבריאה הי' ע"י ש' אלקים. אך הענין הוא דבש' אלקים נא' ברא בחי' כח הפועל בנפעל, בחי' ממכ"ע, שע"ז אמרו מה הנשמה