שסט

ועד"ז יובן ענין הבריאה שנק' יש מאין שלא יתכן לומר שהעולם הגשמי הי' בהעלם תחלה ברוחניות כ"א בבחי' יש מאין כו', (וכמ"ש החוקרים ובראשם הר"ס גאון ז"ל שבריאת העולם יש מאין ז"ע דבר מלא דבר⁸, שמלא דבר נתהוה להיות בחי' דבר, שא"א שבחי' דבר זה שנתהוה הי' תחלה בבחי' הלא דבר בבחי' העלם, שמאחר שהוא לא דבר א"א להיות בו בחי' דבר כו'. וכן מובן גם בלשון יש מאין, שפי' אין הוא מה שאינו מושג כלל, ופי' יש הוא דבר המושג ונראה לנו, וא"כ אינו שייך כלל לומר שבחי' השגה זו הי' תחלה בהעלם בבחי' האין שאינו מושג, מאחר שהוא למעלה מהשגה, א"א לומר שהי' בו בחי' ההשגה שהוא היש, שא"כ למה נק' אין. וא"כ קריאת שם אין שפירושו שאינו מושג שולל ממנו לגמרי בחי' ההשגה שהוא היש שנתהוה מבחי' האין שיהי' בו בהעלם, ע"ד עילה ועלול שיש בהעילה בחי' העלול בהעלם, משא"כ היש בבחי' האין אינו בו כלל גם בהעלם, אלא שבחפץ ורצון הבורא נתהוה מבחי' אין בבחי' בריאה, (שהוא בלשון הפסוק דבר חדש מה שלא הי' תחלה, כמ"ש ואם בריאה יברא ה' שפי' רש"י ורבותינו פירשו אם בריאה פה לארץ מוטב ואם לאו יברא ה', בסנהדרין דק"י סע"א, וע' בפי' הרמב"ן ז"ל בחומש פ' קרח⁹ ט"ז למ"ד בשם הר"א ז"ל שלשון בריאה הוא על המצא יש מאין), להיות בחי' מציאת היש כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה, וז"ע ד"ת שהבריאה היא יש מאין כו').

ובאמת ב' הדיעות הם אמת, שד"ת הוא מצד בחי' ש' אלקים שאלקים בגימט' הטבע (וד"ע הוא מבחי' ש' הוי', שלמעלה מש' אלקים שהוא בחי' הנהגת הטבע. ומ"מ שניהם הם אמת, שגם ההנהגה שע"י שם אלקים הוא אמת, שב' בחי' אלו הם יחו"ע ויחו"ת, ש' הוי' בחי' יחו"ע, וש' אלקים הוא בחי' יחו"ת, ושניהם הם כחות אלקות, יחו"ת בשם אלקים המצמצם ומפריד להיות עלמא דפרודא בחי' יש כו' בכדי שיוכל להיות ע"י עבודה בחי' ביטול היש לאין. וזהו שבסוף עשרה מאמרות שלא נז' בהם רק ש' אלקים כמ"ש במ"א¹⁰ נרמז בתורה תיבת אמת, כי ס"ת ברא אלקים לעשות הם אמת¹¹, לרמז שדיעה זו דד"ת שנמשכת מש' אלקים הוא ג"כ אמת, רק שבבחי' אמת יש כמה בחי' אמת, שיש בחי' שפת אמת, ויש בחי' אמת עצמו, ויש בחי' אמת לאמיתו¹².