שסח

יבטל. ולהבין זה הנה אמרו רז"ל (ברכות דנ"ד ע"ב) ד' צריכים להודות⁴ יורדי הים והולכי מדברות וחולה שנתרפא כו', ופי' רש"י כשיצאו מהסכנה, והיינו ע"ש הנס שאירע להם, ומספר ד' הם כנגד ד' אותיות דש' הוי'⁵ וכנגד ד' גאולות וד' לשונות של גאולה והוצאתי כו'. ובסידור האריז"ל פי' מזמור לתודה או"א דיצי'.

והענין הוא, דהנה כתיב כי אל דעות הוי', שיש ב' דעות דעת עליון ודעת תחתון, וע"פ הקבלה ד"ע הוא בחי' יסוד אבא וד"ת יסוד ז"א. וביאור הענין בל' החסידות הנה ד"ע הוא איך דכולא קמי' כלא חשיב וכל בחי' הנבראים הם אין ואפס כו' וכלא חשיב ממש, והוא ית' הוא בחי' יש האמיתי כו', וד"ת הוא שהבריאה היא יש מאין כו'. כי יש בחי' השתלשלו' עו"ע כמו שכל ומדות מח' ודבור, שהמדות כלולים תחלה בשכל ואח"כ נולד המדה, וכמו"כ מח' ודבור שמחשב במח' איך לדבר, הרי המדות היו תחלה בהעלם בשכל ואח"כ יצאו מהעלם אל הגילוי להיות למדה בפ"ע (וזהו שארז"ל בר"ה דף ך"א ע"ב חמשים שערי בינה⁶ נבראו בעולם, פי' בינה היא אם הבנים⁷, בנים הם המדות, ובינה היא אם המולדת המדות הנק' בנים שיוצאים ונולדים ע"י מ"ט שערי בינה, שענין מספר חמשים שע"ב, זהו שהמדות הם ז' מדות וכ"א כלולה מז', ה"ה מ"ט, ולכל פרטי הז' מדות שבכל מדה יש שער מהבינה, שזהו בחי' ההטי' שבשכל להיות לידת והתגלות המדה בלב. ועד"מ כשרוצה באיזה דבר פרטי, זהו מפני כי כבר התבונן בשכלו שטוב לפניו כך לכן רוצה בזה, ואם לא הי' מבין תחלה שהדבר שרוצה בו טוב לפניו הוא לא הי' רוצה בה כלל וכלל, ונמצא כי לידת והתגלות המדה שבלב זהו מהשכל שהולידה, היינו שהשכל המציא לו שטוב לפניו כך. וזהו הנק' שער שכמו השער משמש לצאת דרך בו, כך מה שיוצא ומתגלה מהשכל להיות בבחי' מדה שבלב זהו הנק' שער כו', ולהיות כי המדות הם מ"ט לכן הם מ"ט שע"ב, ושער הנו"ן הוא עצם הבינה כו'. ונמצא מובן איך שהמדות היו תחלה בהעלם בהשכל היינו בבחי' השערים הנ"ל, הוא בחי' הטיית השכל להיות רוצה בדבר זה ונק' מדה שבשכל, ויציאתם מהעלם אל הגילוי בלב הוא להיות מדה שבלב בפועל בפ"ע כו'). ועד"ז הו"ע גילוי הדבור מן המח' (שכל דבריו שמדבר היו תחלה בבחי' המחשבה, כשחשב בעצמו שצריך לדבר ענין הדבר שמדבר בו, וגם בעת שמדבר מצמצם מחשבתו לחשוב בדבר שמדבר בכדי שיהי' דבורו כראוי וכסדר שצריך כו', וה"ז בחי' השתלשלות עו"ע כו'). אבל יש בחי' יש מאין הוא שמאין נתהוה ליש ודבר נפרד.