תקנז

ובזה יובן מה שהמועדים נקראים ע"ש התבואה, פסח הוא קציר שעורים. והענין הוא דשעורה הוא שיעור ה'⁸⁸, ה' הוא בחי' בהבראם, בה' בראם⁸⁹, ושיעור ה' היינו שנמשך בכל חד וחד לפום שעו"ד⁹⁰, דהיינו להתבונן איך שבי"ה ה' צור עולמים⁹¹ ביו"ד נברא עוה"ב⁹² ובה' נברא עוה"ז, וכמו שאנו רואים שאינו תופס מקום שני אותיות⁹³ אצל אדם לגבי כללית הדיבור ומכ"ש לגבי עצם הנפש כן עאכו"כ שאינו תופס מקום לגבי א"ס שני אותיות, וכאשר יתבונן ברוממות אלקות איך שכללות העוה"ז הוא רק מבחי' ה' שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא⁹⁴ שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא, עי"ז נופל עלי' ופחד⁹⁵ מאלקו', לפי שע"י התבוננות מהרוממות עי"ז נמשך בחי' היראה, ובעבודה זהו"ע קעומ"ש. והנה פסח הו"ע התגלות היראה וכמ"ש בפסח ובמורא גדול⁹⁶, שאז ביצי"מ קבלו עליהם עומ"ש וע"כ נק' הפסח ע"ש הקציר שעורי' לפי שאז נמשך בהתגלות בכאו"א בחי' שעורה שעור ה'. ושבועות נק' ע"ש קציר חיטים לפי שאז הי' מ"ת⁹⁷ שהו"ע חיטים, כי חטה הוא כ"ב אתוון דאורייתא⁹⁸, וזהו"ע שתי הלחם שהי' מביאים בשבועות⁹⁹ שהו"ע תושב"כ ותושבע"פ¹⁰⁰, והיינו שבשבועות הו"ע השגת אלקות בבחי' פנימי' רזין דאורייתא. וחג הסוכות באספך את תבואתך מן השדה¹⁰¹ הוא בחי' אסיפה מן השדה לבית, כי פסח ושבועות אף שהוא זמן קצירה שהוא בחי' גילוי אך כ"ז הוא בחי' שדה אבל בסוכות הוא זמן אסיפה לבית דהיינו שיומשך בכאו"א בפנימי'. ועפ"ז יובן מה שהמועדים נקראים ע"ש התבואה, לא שהם שייך לתבואה, אלא מפני שאז הזמן ששייך גילוים עליונים, שפסח נק' קציר שעורים לפי שאז גילוי בחי' יראה, ובעבודה היינו קבעומ"ש, ושבועות נק' קציר חיטים לפי שאז גילוי סתרי תורה, אך כ"ז הוא בחי' שדה, אשר תזרע בשדה, דהיינו המשכה למעלה, אבל חג הסוכות זמן אסיפה בבית שאז נמשך בפנימי'. א"כ מה שהם נקראים ע"ש התבואה היינו מפני שאז גילוים עליונים, ע"כ נק' פסח קציר שעורים, כי השעורה אביב¹⁰², ושבועות נק' קציר חיטים, וסוכות חג האסיף כו'.