תקמו

וההתהוות הוא ע"י החכמה כדכתיב כולם בחכמה עשית¹⁴ ודהע"ה אחר שסיפר בשבחי הבורא ית' בבריאת פרטי הנבראים אמר ע"ז מה רבו מעשיך¹⁵ כו' שברא ריבוי התהוות הנבראים ושרשם הוא מהחכמה, כולם בחכמה ואיתא בזהר עשית בבינה¹⁶ שהעשי' הוא ע"י הבינה אבל שרש ההתהוות הוא מהחכמה וכתיב רבות עשית כו' נפלאותיך ומחשבותיך¹⁷ כו', רבות הו"ע ריבוי התהוות הנבראים וע"י מה נבראו לזה אמר נפלאותיך הוא ל"ב נתיבות פליאות חכמה¹⁸, ומחשבותיך הוא הארת החכמה המאיר בבינה כי חו"ב הם תרדל"מ¹⁹ ולכן פי' הת"י בראשית בחוכמתא, והת"א פי' בקדמין ברא והוא כמ"ש כל אשר חפץ²⁰ כו' ששרש ההתהוות הוא מרצה"ע ב"ה ועוד יותר נעלה דהיינו מחפץ עליון שהחפץ הוא פנימי' הרצון²¹, וא"כ פי' הת"א הוא הגבה למעלה מפי' הת"י שמפרש בחכמה והת"א מפרש על מקור המהוה החכמה וכמ"ש והחכמה מאין תמצא²² שהוא האין דכ"ע הממציא את החכמה ולכן פי' בקדמין כי פי' קדם מתפרש על כ"ע²³ שכ"ע כולל שני הבחי' דרצון וחפץ, ונמצא לפ"ז שיש ג' פירושים, פי' הת"א על כ"ע, ופי' הת"י על החכמה ופי' הגמרא על דיבור עליון.

ובכדי להבין זה צריך להקדים להבין שני ענינים הא' הוא דהאיך אפ"ל לפי פי' הגמרא שמאמר א' הוא דיבור הלא ידוע דהמאמר א' הוא יותר נעלה²⁴ מט' מאמרות ואם יתפרש על הדיבור הלא הוא בחי' אחרונה ומה הוא מעלתו, אך לפי פי' השני שנת"ל²⁵ שט' מאמרות הם יותר נעלה ממאמר א' שהוא דיבור לפי זה יתכן פי' הגמרא אבל לפי פי' הא' שנת"ל שמאמר אחד הוא יתרון מעלה שהוא הגבה מט' מאמרות האיך יתפרש על הדיבור והאיך יתתווך פי' הגמ' עם פי' הת"י והת"א על חכמה וכתר, וגם לפי מה שנת"ל שהמשל דמאמר א' וט"מ הוא מחו"ד²⁶ ומאמר א' הוא מחשבה והט' מאמרות הוא דיבור וא"כ הוא היפוך פי' הגמרא שהמאמר אחד הוא דיבור, וגם צ"ל בכללות הענין למה נחלקו כל הפי' הלא מקרא מלא הוא שהבריאה הוא ע"י מדות עליונות, דכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה ויש בזה ב' פי'²⁷ א' הוא