שמא

ונמצא פי' זה במדרש שמואל¹²² ג"כ¹²¹, שם הוי' הוא כמו הצל, שכמו שהצל עושה הכל מה שיעשה האדם ככה הוא שם הוי' ג"כ שכאשר האדם מוסר הרצון שלו שהוא בחי' מס"נ בק"ש נעשה למעלה יו"ד של שם הוי' כו' כנ"ל, וזהו נר הוי' נשמת אדם כו'.

קיצור אך עדיין צ"ל מהו כל הנשמה דוקא הלא יש נר"נ ומהו נשמה דוקא, אך הנה נשמה ל' נשימה ל' אשום ואשוף, פי פערתי ואשאפה, ופי' אשום ואשוף הו"ע רצו"ש, כי שאיפת ההבל הוא ברצו"ש דוקא, ויובן ענין ההבל ממ"ש הבל הבלים, ששה הבלים נגד וי"ב, והבל הז' היינו הכל הבל נגד יום השבת, וכמו"כ מותר האדם אין כי הכל הבל שמותר האדם וכן הבל דשבת הגם שהוא מבחי' אין היינו והחכ' מאין תמצא מ"מ לגבי אוא"ס נק' בשם הבל, וכדי לקבל הבל זה הוא ע"י רצו"ש, וענין הרצוא הוא המס"נ בק"ש שהוא מסירת הרצון, שנפש פי' רצון כמו אין נפשי פרש"י ז"ל אין רצוני, והיינו שיבטל כל הרצונות ולא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות מי לי בשמים כו' וכל מה שעמך לא חפצתי כ"א אותך, והוא ע"י ההתבוננות איך שהכל שלו, וכמ"ש לי הכסף ולי הזהב, שהכסף טבעא ודהבא פרי, והגם כי הזהב הוא ביוקר יותר ולא נברא זהב אלא לבנין בהמ"ק, מ"מ כסף וזהב הם חו"ג והנהגת העולמות הוא ע"י כסף דוקא, בחי' חסד כי אמרתי עולם חסד כו' מכלכל חיים בחסד¹²³, ולע"ל יאמרו ליצחק גבורה¹²⁵¹²⁴ כי אתה אבינו, משא"כ עכשיו, ולכן כסף טבעא, והנה שורש כסף וזהב שהם חו"ג הם בטלים בתכלית כמ"ש לך ה' הגדולה¹²⁶ כו', וגם למטה נוטל מזה ונותן לזה לפי שהכל שלו, אשר עי"ז יבוא למסור הרצון לו ית' שלא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות כו', וע"י מס"נ זה ממשיך למעלה צמצום היו"ד להיות ביו"ד נברא העוה"ב, ואיתא בס"י אם רץ לבך שוב לאחד, היינו ודברת בם בד"ת, ועי"ז ממשיך להיות בה"א נברא העוה"ז, כי הה"א הוא ג' קוין וע"י תומ"צ ממשיך הקוין כו', וזהו שע"י הנשמה בחי' הנשימה ברצו"ש תהלל ל' בהלו י"ה היינו בחי' היו"ד שבו נברא העוה"ב והה"א שבו נברא העוה"ז כו', וזהו ה' צלך שכמו הצל עושה כל מה שהאדם עושה כו', כמו"כ ע"י רצו"ש האדם¹²⁷ נמשך בחי' יו"ד ה"א דש' הוי' כו'.