רפא

ך' שאינו בר עונשין, וך"ה דלילותא, וי"ב וחצי דצלוי ומיכלא ובהכ"ס, ונשאר י"ב וחצי, אם אתה סובל את כולם מוטב וא"ל פלגא עלי ופלגא עלך, ונמצא שכאשר הלוה מקבל פלגא בהפסד צריך המלוה לקבל רק שליש מהרויח בכדי שלא יהי' ריבית, והנה עפ"ז יובן מה דאיתא במד"ר פ' קדושים פך"ד משל על קדושים תהי' כי קדוש אני, למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות כו' נטל אחת ונתן בראשו, ושנים בראש בניו, וכך קדושים תהיו, וכתי' והתקדשתם והייתם קדושים¹⁰ זהו שנים שנתן בראש בניו, וא' נטל לעצמו זהו דכתי' כי קדוש אני וע' במת"כ שם¹¹. ונמצא זהו לפי היתר עיסקא שכאשר המלוה מקבל פלגא הפסד אזי א"צ לקבל ברויח⁹ כ"א שליש, וז"ע העטרה א' שנתן בראשו. והענין הוא דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח¹², והיינו שג' דברים אלו ז"ע ג"פ קדוש¹³ שהם ג' עטרות הנ"ל וכמ"ש בנוסח קדושת מוסף כתר יתנו כו' מלאכים כו' ועמך כו' וקרא כו' ואמר קק"ק ה' צבאות¹⁴ כו' שזהו ג"פ קדוש שמהם נעשים ג' עטרות וכתרים, ומה שחשיב מלאכים קודם כמ"ש מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל הגם כי באמת ארז"ל בחולין דצ"א סע"ב ואין המלאכים אומרים שירה עד שיאמרו ישראל תחלה שנא' (איוב ל"ח זיין) ברן יחד כוכבי בקר, היינו ישראל שקוראים ק"ש בבקר והדר ויריעו כל בני אלקים היינו המלאכים, זהו מפני כי השירה דישראל אינו קדוש כ"א ק"ש¹⁵ שמע¹⁶ כו', אך לפי מה שתקנו בברכת ק"ש לומר ג"פ קדוש והמלאכים אינם אומרים שירה קודם השירה דק"ש דישראל א"כ קדוש דיוצר הוא ג"כ קודם קדוש דמלאכים, ולמה תיקנו לומר בקדושה דמוסף מלאכים כו' ואח"כ ישראל, וי"ל שזהו מפני שהעטרה והכתר שנעשה למעלה מתפילותיהם של ישראל זהו ע"י המלאכים כמארז"ל מט"ט (ופעם אמרו סנדל¹⁸) קושר כתרים לקונו¹⁷ מתפילותיהם ש"י, וכמ"ש בזהר דגפיף להון ומנשק להון¹⁹ וכמ"ש הפי' בת"א בד"ה מזוזה מימין ובהביאור²⁰ שהדבור שלהם הוא זך כערך