רמג

וא"ו) והנה פי' הב' בתיבת מצוה שהוא ל' ציווי וכמ"ש צו את בנ"י כו' שהוא ענין ציווי המלך, הוא ענין בחי' יראה שהוא בחי' קבלת עול והיינו שהמצות צריך לקיים דוקא בבחי' עול²⁰⁰ לבד בלי טעם כלל, כי ענין הביטול הרצון שמקיים את המצוה בבחי' עול הוא למעלה יותר משהוא מקיים את המצוה ע"פ טעם וכוונה וכמ"ש שמואל לשאול הלא שמוע מזבח טוב²⁰¹ שהביטול הרצון שבלי טעם וכוונה הוא למעלה מזבח, ששאול הלך עפ"י הטעם ורצה לזבוח מראשית החרם²⁰² של עמלק, ולזה טעה ואם הי' מקיים בלי טעם וכוונה רק בבחי' עול לבד לא הי' טועה כו', וזהו שהמצות צריך לקיים בבחי' עול מ"ש בלבד ויראה תתאה דוקא, לפי שהתחלת העבודה היא ביראה דוקא וכמ"ש בזאת יבא אהרן²⁰³ אל הקדש בזאת הוא בחי' יר"ת ודא הוא תרעא לאעלאה²⁰⁴, ואף שאהרן כה"ג הוא בחי' אה"ר²⁰⁵ מ"מ בזאת יבא אל הקדש בבחי' יראה דוקא לפי שנתב"ס²⁰⁶ כו', ושרש יר"ת הוא מבחי' יר"ע²⁰⁷, וע"כ כדי לבוא אל הקדש הוא ע"י יראה דוקא.

וזהו יראו את ה' קדושיו שקדושיו שהוא בחי' קדושת המצות צ"ל דוקא בבחי' יראו את ה' דהיינו בבחי' יר"ת דוקא, ונק' את הוי' לפי שבמל' גופא יש שני בחי' יראה, יראו מה' כל הארץ ובחי' יראו את ה', והיינו כי במל' יש שני בחי' א' כמו שהיא נעשה מקור לעולמות הנפרדים שהיא בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר וע"י לבריאה²⁰⁸ שהוא בחי' אותיות הדבור שהאותיות נראים נפרדים שזהו בחי' יבשה עלמא דאתגלי', ובחי' הב' היינו כמו שהמל' הוא עדיין באצי' ממש שאז נק' בחי' ים²⁰⁹ דהיינו בחי' עלמא דאתכסי'²¹⁰ שהוא כמו למשל אותיות המח' כו' שהם כלולים עדיין בעצמותו כו', וזהו יראו את ה' דהיינו שהיראה היא בבחי' את הוי', את הוא בחי' אותיות שמא' ועד תי"ו²¹¹, ואת הוי' היינו כמו שהאותיות הוא עדיין כלול בעצמותו שהוא בחי' אותיות המח', והנה אפילו בחי' זו נק' ג"כ בחי' יר"ת לבד, לפי