קנג

היינו שבשעת קרי"ס נתגלה גם לשפחה גילוים מה שלא נתגלו לנביאים כו', ולכן נק' נבואה בשם עין יעקב ע"ש שהעין הוא כלי הראי' שבה רואים כו'). והנה בבחי' עין יש שני בחי' עין, והיינו בחי' עין דלתתא שהוא בחי' דעת תחתון בחי' יחו"ת, והב' הוא עינא דלעילא⁴⁸ בחי' ד"ע⁴⁹ בחי' יחו"ע⁵⁰ כו', והיינו שבחי' עין דלתתא הוא השגת בחי' ביטול היש לאין, וזהו בחי' יחו"ת, שהגם שנתהוה בחי' היש הגשמי עכ"ז ידע ויתבונן היטב שכל עיקר המכוון מבחי' התהוות היש הוא בכדי שיהי' ביטול היש לאין, וזהו שארז"ל איזהו חכם⁵¹ הרואה את הנולד פי' שע"י חכמתו ידע שכל עיקר מכוון מבחי' הנולד הוא בחי' היש הנולד מאין לא שישאר בבחי' יש ודבר נפרד ח"ו כ"א שהיש יהי' בטל לאין (וזהו הרואה את הנולד פי' וענין הראי'

שכל^י ענין התהוות בחי' היש, הוא בכדי שיהי' בחי' ביטול היש לאין, וזהו שארז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד שיראה בחכמתו איך שהנולד הוא בחי' היש עיקר המכוון במה שנולד הוא בכדי שיהי' ביטול היש לאין, וזהו בחי' עינא דלתתא בחי' יחו"ת, היינו שיש מציאות היש רק שהוא בטל לאין ועיקר המכוון מהתהוותו הוא בכדי שיהי' הבחי' ביטול היש לאין, וזהו היחוד דיחו"ת, ויש בחי' עינא דלעילא שהוא בחי' ד"ע שהוא איך דכולא קמיה כלא ממש חשיב, והגם שנברה"ע ליש ודבר, מ"מ יבין היטיב שבאמת לאמיתו הוא כולא קמיה כלא חשיב מפני כי שרש ומקור בחי' היש זה הוא בטל לגמרי כמ"ש במ"א, וכ"ש בחי' היש שנתהוה הוא בטל כו', וז"ע בחי' ה' אחד שבק"ש שהוא בחי' יחו"ע שאותיות חי"ת דל"ת שבתיבת אחד רומזים שהגם שנברה"ע בחי' ז' רקיעים וארץ שזהו ח' דאחד, וד' דאחד הוא בחי' ד' רוחות העולם, עכ"ז הם בטלים לאלף הוא בחי' אלופו ש"ע ואינם תופסים מקום כלל, שז"ע בחי' דיעה העליונה שלמעלה היש ולמטה אין, ופי' כי עין בעין היינו שיאיר בחי' עינא דלעילא בחי' ד"ע בעינא דלתתא בחי' ד"ת, וזהו שנת"ל עין הוא לשון נבואה, היינו כמו שנבואה הוא בחי' גילוי ההעלם כן בחי' ד"ע הוא נעלם מהנבראים שמשיגים רק בחי' ד"ת לבד, והנבואה פי' הגילוי הוא שיתגלה בחי' ד"ע בד"ת שז"ע כי עין בעין וזהו ע"י הציץ שהוא בחי' הסתכלות עינא עילאה בעינא תתאה, היינו ד"ע בד"ת.