ב

ומבלעדי אין כו' שע"ז רומז תי' אלקינו שמבלעדי אין אלקים, וצ"ל זה, ויובן בהקדם פי' וענין תיבת אחד¹³, הנה נודע שבתיבת אחד הד' הוא ד' רבתי¹⁴, וד' הוא בחי' דבור שבדבר הוי' שמים נעשו¹⁵, לעולם הוי' דברך נצב בשמים¹⁶, שהדבור מחי' ומהוה אותם תמיד מאין ליש כו', שאל"כ הי' חוזר לאין ואפס כו' כמ"ש בסש"ב ח"ב¹⁷, והנה בחי' ד' רבתי הוא בחי' דבור שבמח'¹⁸ דהיינו מקור הדבור ונקרא בחי' במאמר אחד יכול להבראות שהוא בחי' בראשית נמי מאמר הוא¹⁹ שהוא מאמר כללי שכולל כל עשרה מאמרות דהיינו שהוא דבור שבמח', ועד"מ למטה באדם שקודם שמדבר צריך לסדר הדבור במח' איך לדבר, דהנה יש ב' בחי' הא' הוא בחי' מח' שבדבור והב' דבור שבמח', שהרי האדם כשמדבר דבר שכל בהכרח שיחשוב בעת דבורו מה הוא מדבר כו', ומ"מ עיקרו הוא הדבור רק שצריך להחזיק מוחו ולחשוב דבורו שמדבר לבד, אבל בחי' דבור שבמח' העיקר הוא המח' שחושב בעיון השכל לבד, ולא נק' דבור שבמחשבה רק מפני שענין המחשבה זו הוא שמסדר איך יהי' דבורו לכן על שם זה נק' דבור שבמח', ואפ"ל עוד ע"ד שמצינו בר"א בר"ש בזבחים דק"ב²⁰ הובא בש"ע²¹ ה' ת"ת ספ"ג, שמחמת עיון מחשבתו בד"ת הוציא ד"ת מפיו גם במקום שאין רשאי לדבר שם בד"ת, שגם דבור זה בכלל דבור שבמח' יחשב, שהרי התירו זה בש"ע ה' ת"ת הנ"ל, והנה המכוון הוא שהגם שנתהוה בחי' אחד שהוא ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם²² שזהו פירוש אחד, כמארז"ל כד אמליכתי'²³ כו' ולד' רוחות תו לא צריכת, מ"מ הם בבחי' אחד דהיינו שהם בבחי' ביטול. ולהבין זה איך הם בחי' אחד, אך הענין הוא דהנה למעלה אינו כמו למטה, דהנה למטה אנו רואים שהדבור נעשה נפרד לעצמו, אבל למעלה א"א לומר כן²⁴ שהרי אין לך דבר שחוץ ממנו, וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא²⁵, וא"כ א"א לומר שהדבור נעשה דבר נפרד, אלא הוא בבחי' ביטול, ומה שנראה העולם ליש ודבר נפרד היינו רק בבחי' השתלשלו' שנעשה ע"י צמצומים עי"ז, או שם²⁶ נראה ליש ודבר נפרד, אבל לגבי עצמותו אין שייך לומר