תקצט

מבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי כי שרשם מבחי' איהו וגרמוהי וע"י הירידה מתעלים לבחי' איהו וחיוהי, כידוע שיש בזה ב' פי', עפ"י כתבי האריז"ל גרמוהי הם בחי' הכלים וחיוהי הוא האורות, ולפי' אדמו"ר נ"ע גרמוהי הוא בחי' ז"ת בחי' מדות וחיוהי הוא בחי' ג"ר בחי' חב"ד, וכידוע דהעלי' הוא לאשתאבא בגופא דמלכא והפי' הוא שהעלי' הוא לכל בחי' גופא כידוע דחסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא ת"ת גופא ונכלל בזה גם בחי' מוחין חכ' מוחא כו' ונמצא העלי' הוא אפילו בבחי' מוחין, ולב' הפי' העלי' גדולה מאד עד שיתכן לקרותם בקריאת שם מז' השמות כו'. ונמצא דלפי"ז יתורץ דדוקא ליעקב כמו שהי' בשרשו אף שהי' נשמתו חקוקה מתחת כסה"כ או כמו רשב"י אף שהי' נשמתו גבוה מאד אעפ"כ לא יתכן עליהם קריאת השמות כי אף בשרשן הם רק בבחי' עומדים כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו וכמו מלאכים שנקראים ג"כ עומדים כמ"ש ויעמידם לעד לעולם רק המלאכים שרשם מחיצוני' הכלים והנשמות שרשם מפנימי' הכלים אך אעפ"כ בפרט אחד הם מופרדים מהכלים דע"ס כנ"ל ע"כ לא יתכן בהם קריאת השמות, אך ע"י ירידת נשמתם למטה בגוף והירידה צורך עלי' מתעלים מבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי, וע"כ ע"י ב' ענינים אלו מפני ששורש הנשמות גבוה מאד כי נש"י עלו במחשבה, והעיקר הוא ע"י הירידה בגוף ונה"ב למטה עי"ז מתעלים שיאיר בהם הארת הקו ויהי' נופל עליהם קריאת השמות מז' שמות כו'.

ולקרב זה אל השכל יש להבין ממה שמביא אדמו"ר נ"ע באגה"ק ובקו"א בשם הרמב"ן דהמלאך יכול לקרוא א"ע בעת השליחות בשם הוי' כדכתיב ותקרא שם ה' הדובר אלי', בי נשבעתי נאום ה', ושלא בעת השליחות הוא אומר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ששם הוי' מובדל ממנו, אעפי"כ בעת השליחות יוכל לקרוא א"ע בשם הוי' מפני שהוא עושה שליחותו ובטל באותו שעה להמשלח ושלוחו של אדם כמותו, וא"כ אם המלאך שהוא נברא יכול להיות אצלו היפוך ממהות למהות דשלא בעת השליחות שם ה' מובדל ממנו ובעת השליחות קורא א"ע בשם הוי', מכש"כ נשמות שאפי' נשמות דבי"ע גבוהים ממלאכים מכש"כ שיתכן לקרותם בקריאת שם מז' השמות בעת שעושים שליחותו של הקב"ה.

ומה הוא השליחות הוא כדאיתא במדרש תנחומא הוו מכבדין את המצות מפני שהם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, ואין לך אדם שכיבד את המצות יותר מיעקב דכתיב בי' ויעקב איש תם יושב אוהלים. כי המצות נקראי' מצות ה' תורת ה' ותרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הוא בגימט' תר"ך עמודי אור בחי' כתר. ובזה יובן מה דאתקרי צדיקיא בשמי כי צדיק הוא מי שמקיים המצות שנק' בשם צדקה כמ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה והטעם לזה מבואר במ"א, וידוע דאברהם קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה וה"ה יעקב וכדאיתא בתנחומא הנ"ל ע"כ שייך לומר בגין אבהתכון צדיקייא דמתקריין בשמי, דהנה שמו בגימט' רצון והיינו מה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים וע"י מי נשלם הרצון הוא ע"י צדיקים שמקיימים המצות. ובזה יובן מה שקרא הקב"ה ליעקב בשם מז' שמות או לרשב"י, דמפני שהיו מקיימין המצות ע"כ שייך לקרותן בקריאת שם מז' שמות וכדפרש"י שיהי' שמם הוי'.

ובאמת אימתי המצוה נעשית מצוה הוא דוקא ע"י שאיש הישראלי מקיים המצוה כידוע דתפילין וציצית אם הם מונחים על השולחן אינו נמשך כלום כי תפילין נק' רק תשמישי קדושה וציצית תשמישי מצוה ודוקא כשאיש ישראל מניח אותם אז הם נקראים בשם שלוחים, נמצא כשעושין