תקצב

הי' הכל ע"ד עלמין סתימין דלא אתגליין, ועד"מ באדם הרי מחשבתו מיוחדת עמו ואין חבירו יכול לידע מה שבמחשבתו, אבל הדבור נראה כמו שנפרד, וכן יובן למעלה דהגם שאין לך דבר שחוץ ממנו הרי דברה תורה כלשון בני אדם, לכן כדי שיתהווה היש כמ"ש ומשם יפרד ד' מחנות שכינה, נתהווה מהדיבור שהוא בחי' שם אלקים ולכן בשם אלקים שייך לומר לשון נוכח. אך אם הי' מתהווה משם אלקים בלבד הי' יש ונפרד לגמרי, ועיקר הכוונה הוא בכדי שיהי' יש ונפרד ויהי' ביטול היש לאין ולזה צ"ל שניהם. ולכן שם הוי' נקרא בשם סוכ"ע כי אין הפי' שהוא רק סובב בלבד כ"א עיקר החיות הוא ממנו כי לית אתר פנוי מיני' אלא שהוא בחי' אור גדול אשר א"א להתלבש בפנימי' הנבראים.

והנה כתיב נעשה אדם בצלמנו שבאדם יש ג"כ ב' בחי' אור מקיף ופנימי כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא כו' הוא בחי' נשמה המלובשת בגוף, ואתה משמרה בקרבי היינו המקיף של הנשמה, דהנה ידוע שלא כל הנשמה מלובשת בגוף כ"א הארה ומקצת של הנשמה שהרי מלאך בשליש העולם עומד ומכ"ש נשמה שהיא גבוה מהמלאך איך יכילה גוף קטן, אלא שהנשמה המלובשת בגוף הוא הארה ומקצת וגם זה ההארה תלוי בעבודה כמ"ש בזהר זכה יתיר יהבין לי' מסטרא דנשמתא, ועצם הנשמה נשארה למעלה בבחי' מקיף.

ובזה יובן מ"ש במד"ת שפתי חכמים יזרו דעת זה ק"ש, כי הנה פסוק ראשון ה' אלקינו הוא קבלה על אנכי ה' אלקיך, והוי' אחד הוא קבלה על לא יהי' לך, כי אנכי הוי' אלקיך היינו שמבחי' אנכי נמשך שם ה'

שיהי' בבחי' אלקיך, כמ"ש וידעת היום והשבות כו' כי ה' הוא האלקים

כמ"ש ומבלעדי אין אלקים שלגבי' אין שום הסתר והעלם אבל ממנו ית' נתהווה בחי' אלקים שכח המסתיר וכח הנגלה הוא א', ובאמת בפרט יש יתרון מעלה בכח המסתיר כמ"ש צחוק עשה לי אלקים שעיקר התענוג הוא דוקא משם אלקים, וכשיעמיק דעתו בזה יבוא למסור נפשו. ופי' יזרו דעת יזרו הוא מלשון נזר ועטרה כמ"ש אשת חיל עטרת בעלה, בעלה הוא בחי' דעת כמ"ש נודע בשערים בעלה, והאמונה הוא בחי' עטרה כי באמת הרי לית מחשבה