תקצ

עד שיפוח היום [הנחה]

בס"ד, פ' וירא, תרל"ג.

הנחה.

[zman_begin]וירא[zman_end]

עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. במד"ר ר' לוי אמר בשעה שמל יהושע את בני ישראל העמיד להם ערלותיהם גבעה וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כריח קטורת וכריח קומץ לבונה שעל גבי אישים, באותה שעה אמר הקב"ה לכשיבואו בניהם של אלו לידי עבירות ומעשים רעים אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדה"ד למדה"ר מה טעם אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, וצ"ל מהו ענין הריח שנעשה ע"י המילה.

הנה כתיב וירח הוי' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו כו', וצ"ל מהו"ע הריח ומהו ענין לב למעלה, וכן כתי' בדור המבול ויתעצב אל לבו. והנה במד"ר ע"פ נעשה אדם במי נמלך, רבי אמי אמר בלבו נמלך משל למלך שבנה פלטרין ע"י אדריכל ראה אותה ולא ערבה לו על מי יש לו להתרעם לא על אדריכל אתמהא. וצ"ל האיך שייך לומר למעלה אדריכל והתרעמות על האדריכל, דבשלמא אצל מלך בו"ד שהוא מצוה לעשות לאחרים והוא בעצמו אינו עושה מתרעם על האדריכל, אבל למעלה הלא כי ממך הכל כתיב, ועוד הלא אמרו במד"ר בין ע"ד דר"י ובין ע"ד דר"ח שנבראו המלאכים או ביום ה' או ביום ב' הכל מודים שלא נברא ביום א' כלום שלא יאמרו מיכאל הי' מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעו אלא אנכי ה' עושה כל כו' רוקע הארץ מי איתי, מי איתי כתיב, שהקרי הוא תיבה א' מאתי, והכתיב הוא ב' תיבות מי אתי מי הי' שותף עמי בברייתו של עולם, וא"כ האיך שייך לומר כלל ענין אדריכל.

והנה במד"ת איתא שבריאת עולמות הי' ע"י כן שבכל העש"מ כתיב ויהי כן, דאיתא שם ד"א שפתי חכמים יזרו דעת אלו ישראל שממליכין למקום תמיד בכל יום ומיחדים שמו ערב ובוקר, ולב כסילים לא כן אלו המינין שאומרים טמטום הוא העולם היינו שכופרים בהשגחה פרטית שמאמינים בקדמות העולם, ר' יודן ור"פ אמרו אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי את העולם שנאמר ויהי כן ואתם אומרים לא כן, חייכם על כן לא יקומו כו'. וצ"ל מהו ענין שהבריאה הוא ע"י כן ולמה נאמר ויהי כן.