תקפב

האותיות באים מלמעלה מהשכל שאינו נתפס באותיות כלל, ומ"מ כשבאים לבחי' השכל נעשה גילוי השכל ע"י האותיות. ולכן אמרו על מט"ט שקושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל, והענין כי אותיות התפלה עולות למעלה ע"י המלאכים כנודע שכמה מלאכים ממונים בכל היכל והיכל לקבל התפלות ואי' בזהר שהמלאך מנשק לה. וביאור ענין זה הוא כמו הנושק עד"מ מכניס רוחו והבלו בדבר שנושק, כך המלאך מכניס רוחו והבלו באותה התפלה להעלותה מבחי' דיבור האדם לדיבור המלאך שהוא בחי' מחשבה שלמטה, כי גופם מזוכך יותר מגוף האדם כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכך עולה התפלה למעלה מעולס ועד עולם עד עולם העליון ששם הוא מט"ט, שעושה בחי' כתר זה פי' שמעלה האותיות עד מקורן ושרשן שהוא בכתר, והיינו כדי להמשיך אותיות, כי התפלה הוא יהי רצון שיהי' המשכת רצון אחר מבתחלה שנמשך בחכמה וחכ' הוא בחי' דין, וכן התורה דמחכמה נפקת מימינו אש דת למו, והתורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה שהוא בחי' אש וגבורות וע"פ התורה אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון, אבל בכתר שם הוא רחמים פשוטים ונושא עון כו' משם נמשך אותיות חדשות כו'.

והכח שיש למט"ט דוקא הוא מפני שהוא שרו של עולם כמ"ש נער הייתי וגם זקנתי שרו של עולם אמרו. והנה רז"ל אמרו שחנוך הוא מט"ט והקשו בתוס' הלא חנוך הי' הרבה אחרי בריה"ע ותי' דהם מדרשים חלוקים, והשל"ה תירץ דחנוך הוא בחי' אחרונה שבמט"ט וזהו שאמרו דחנוך הוא תופר מנעלים שיש מלאכים הנקראים בשם נע"ל וסנד"ל שגם עליו אמרו שהוא קושר כתרים לקונו, שהנעל הוא בחי' אחרונה. והרח"ו פי' שחנוך הוא אריך דעשי', ולפי פי' שניהם ה"ה בחי' אחרונה, ואפ"ל שיש בו יתרון מעלה כי נעוץ תחלתן בסופן וסוף מעשה במח' תחלה והיינו במחה"ק אנא אמלוך כו' בחי' מל' דא"ס.

והנה כמו"כ יובן למטה ענין בחי' נעל בנפש האדם כי הנשמות נק' רגל יעקב, יו"ד עקב, וגם בכלל כתיב בנים אתם וברא כרעא דאבוה ובחי' נעל ולבוש של הרגל הוא בחי' הנה"ב דהנה הנה"ב היא הנמשכת משמרי האופנים כי בחי' המרכבה פני ארי' הוא בחי' אהבה, פני שור בחי' יראה והם נושאים את הכסא ומזיעתן של חיות היינו שא"א להם לסבול עול עוצם האהבה והפחד הנמשך להם, לזה והחיות זעות מחיל כו' הוא בחי' פסולת הנמשך מהם, כמשל הזיעה היוצא דרך נקבי העור, אך מהעור עצמו הוא בחי' חיצוניות של