תקפ

והנה כתיב כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם, היינו להמשיך האהבה דאברהם מהעלם אל הגילוי הוא ע"י מדת יעקב, כי הנה עיקר בקשת הרחמים בשתי ברכות שלפני ק"ש הוא על ניצוץ אלקות שאין לנו אהוי"ר מחמת העדר ההתבוננות כי בחי' בינה הוא המוליד אהוי"ר, לזה אנו מבקשים רחם עלינו ותן בלבנו בינה להיות מבין דבר מתוך דבר, תוך דבר הוא בחי' ממכ"ע ודבר הוא סוכ"ע, וצריך להבין מהתוך דבר את הדבר סוכ"ע, והיינו להתבונן בהתהוות מאין ליש איך שכל בריאת העולם הוא בדיבור אחד כביכול כמ"ש בדבר הוי' כו' וכמארז"ל במאמר אחד יכול להבראות כו' ומבשרי אחזה כמשל באדם שדבור א' בטל לגבי מהות הנפש וכלא ממש חשיבא, כמ"כ למעלה כל העולמות עליונים ותחתונים כו' הם בדיבור אחד כביכול וכלא ממש חשיבי לגבי עצמותו ית', ומאריכות ההתבוננות הנ"ל נולדה מדת אהבה בחי' אברהם, ואח"כ אברהם הוליד את יצחק, וזהו ואהבת את ה', ואהבת הוא אהבה דאברהם, את הוא ריבוי שמרבה יראה, שמאהבה יבוא ליראה, והעיקר הוא יר"ע יראת בושת להתבושש מגדולתו ית' וכמו למשל אם אדם עושה איזה דבר ואין שום אדם רואהו אינו מתבייש, אבל אם אדם רואהו ה"ה מתבייש מאד, כן כאשר יתבונן האדם שלית אתר פנוי מיני' יהי' תמיד מלא בושה אך עיקר הבושה יהי' לע"ל. וזה אנו מבקשים ולא נבוש כו' לעולם ועד פי' לעולם ועד שיהי' אז התגלות אלקות כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כו' אז יהי' הבושה לעולם ועד על מעשה עוה"ז הקשים ורעים בבחי' יש ונפרד לגמרי דבאמת אני הוי' לא שניתי כו' וגם עתה אין דבר מסתיר לנגדו ית' כי אתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה הוא משנברא כו', אלא שעכשיו העולם מסתיר אבל לע"ל כתיב ונגולו כספר השמים וכמ"ש השמים החדשים כו' אשר עומדים לפני ואז היא הבושה לעולם ועד, ולזה אנו מבקשים ותן בלבנו בינה להבין שעי"ז נבוא לאהוי"ר ועי"ז ולא נבוש כו'.

וכל ענין הכוונה הוא שע"י אהוי"ר יבוא לבחי' יהי רצון רצון חדש בתפלה, כי כל הבקשות שבשמו"ע הוא הבקשות להיות שינוי הרצון למעלה מבחי' תורה, כי אורייתא מחכ' נפקת כו' שבחכ' יש קצת דין, והנה הנהגת העולמות הוא ע"פ ד"ת כי אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון, לזה אנו