תקעו

שלימות הבירורים אינן מאירים בגילוי עדיין, והקרי הוא תצרנה הוא לשון שמירה שהשמירה הוא ע"י תורה שצריך לשמור שלא יהי' תוס' יניקה. והנה כתי' ישמחו וירננו לאומים, היינו כמ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם והיינו ע"ד שהי' קודם החטא שהי' הקליפה שומר לפרי.

ובזה יובן מ"ש במד"ר אל גנת אגוז דהתורה נקרא אבן ויצה"ר נקרא אבן, והענין דהנה ארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח, היינו אפי' אם נעשה לבו לב האבן טמטום המוח, התורה מתשת כחו כי התו' נמשלה למים וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים דכמו שהמים אם הם מנטפין טיפין טיפין על האבן הם ממסמסין את האבן כך התורה שנמשלה למים מהפכת אפי' לב האבן. ולפי הפי' מה האגוז הזה כשמכסין שרשיו לא יצליח, קאי על בעלי תשובה, וזהו מכסה פשעיו לא יצליח כי מה יועיל לו הלא קמי שמיא גליא כ"א צ"ל תשובה וגדול כח התשובה מאד. וזהו עצמו ב' הבחי' גפן ורימונים, כי גפן הוא כמ"ש גפן ממצרים תסיע שהוא בחי' צדיקים, ורימונים הוא בחי' בעלי תשובה כמארז"ל ע"פ כפלח הרימון רקתך אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרימון. וזהו מ"ש לראות באבי הנחל כמו במ"ת אי' במרז"ל שהי' אבי הנחל סביב, אך מ"ש לראות אינה ראי' גמורה כ"א ע"ד מציץ מן החרכים יחו"ת ביטול היש, והטעם שאינה ראי' גמורה מפני שאל גינת אגוז ירדתי שהעבודה עכשיו הוא בבחי' אגוז ד' קליפות המסתירים, ומפני מה נתהווה הקלי' הוא מפני שכרמי שלי לא נטרתי, כי אילו לא חטאו הי' העבודה באופן אחר ולא הי' הקלי' עד"ז, מפני זה שמוני נוטרה את הכרמים יו"ט שני של גליות שאז הוא הגילוי דמציץ מן החרכים.

והנה לע"ל כתי' פרזות תשב ירושלים גו' ואני אהי' לה גו' חומת אש, כי עכשיו צ"ל בחי' חומה שהוא אותיות חותם שענין החותם הוא שלא ישלטו בו ידי זרים, אבל באמת הרי יכול לשלוט בו אלא שהחותם מגין, וכן הוא עכשיו בזמה"ג הקלי' מסתירים וצ"ל בחי' חותם שלא יינקו תוס' שפע מהקדושה, וזה"ע החותם דנעילה דיוהכ"פ וגמר החתימה הוא בהו"ר, ובזהר אי'