תקעה

הגם שנת' בכ"ד שהוא למעלה מן הדעת אין הכוונה שהוא למעלה מן הדעת, כי הוא למטה מן הדעת אלא שמתנשא בחוצפא וגסות ומקרר כמו דאי' במד"ר משל לאמבטי רותחת ולא היו יכולים ליגע בה, בא בליעל א' ונגע בה אע"פ שנכוה בה קירר אותה בפני אחרים. ולכן מקבלים מכל האומות שזהו"ע אותם ששעבדו בהם, ושלא שעבדו היינו מה שאפשר לברר היינו החלק הטוב, והרע נדחה לגמרי, ולכן מחלקים בהפטרה דסוכות בין מצרים ובין שאר האומות כי ממצרים הי' בירור כמ"ש במד"ר שישראל נטלו אפיפוסמין שלהם ממצרים, אבל מעמלק אין מקבלים כי אחריתו עדי אובד.

ובזה יובן מה שביום ראשון דסוכות הקריבו י"ג פרים כי מספר י"ג הוא וא"ו מקיפים וז' פנימים ומה שהי' חסר פר א' בכל יום הוא מפני שהמקיפי' קשה לברר לכן הי' מתברר בכל יום אחד, וביום הז' היו מקריבים ז' פרים להורות על ז' שהם פנימים שבנקל לברר אותם ומתבררים ביום א'. וזהו מ"ש תחת אהבתי ישטנוני, שהע' פרים שהיו מקריבים הוא נגד ע' אומות והם ישטנוני. וע"י הי"ג פרים ממשיכים יגמה"ר שהם כנגד ע"ס וג' ראשי ראשים, והגם שנקרא מדות הרחמים לא שהם מדות ממש אלא שע"י מאד האדם שהוא בל"ג דהאדם נמשך מאד העליון הבל"ג האמיתי, ועז"א במדה שאדם מודד בה מודדין לו דהגם שהוא בל"ג דהאדם מ"מ נמשך עי"ז בל"ג האמיתי כמארז"ל אלי' וקוץ בה נושא עון למי שעובר על פשע ולכן נק' בשם מדות, אך באמת הוא בחי' דלאו מכל אינון מדות כלל, וע"י בירור די"ג פרים נמשך י"ג מדה"ר. ובשמע"צ פר א' להורות על יחוד פנימי היינו למהוי אחד באחד כמו בזמן בהמ"ק.

וזהו מ"ש ועיניך דרכי תצרנה שהכתי' הוא תרצנה לשון רצון שהוא מזל הח' ונוצר אותיות רצון, והכתי' הוא העלם שבזמה"ג שאינו עדיין