תקסה

וזהו החילוק שבין בהמ"ק לגלות ג"כ, שבבהמ"ק נאמר יראה כו' את פני הוי' שמאיר שם פנימי' הוי', אבל בגלות כתי' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, דהיינו שהפנימי' נסתלק למעלה בבחי' ביום ההוא שהוא עלמא דאתכסיא כו', דבגלותא אסתלק קוב"ה לעילא לעילא וע"כ נק' גלות בשם לילה כו'.

וביאור הענין הנה איתא שבגלות אין השם שלם שאינו מאיר י"ה בו"ה, והנה י"ה הוא עלמא דאתכסיא ו"ה הוא מורה על עלמא דאתגליא. ולהבין ענין עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא הנה המדות נקראי' עלמא דאתגליא לפי שהמדות הם בגילוי ע"י הדבור כמו שאנו רואים שאם הוא בכעס הדבור הוא בכעס ואם הוא להיפך אזי הוא מדבר בפנים שוחקות ובנחת, נמצא שהמדות הם בגילוי ע"י הדבור כי זה מילתא דלא שכיחא שיעצור רוחו והמדות ולא יבואו לידי גילוי בדבור, אבל חכ' נק' עלמא דאתכסיא והיינו לפי שחכ' ושכל היינו דוקא לעצמו כמו שאנו רואי' שחכם שלומד ומשכיל השכלות היינו לעצמו ואינו נמשך בגילוי כלל. וכך יובן למעלה הנה המדות עליונות נקראי' עלמא דאתגליא והיינו כמ"ש ששת ימים עשה הוי' כו' והיינו ע"י ששה מדות שנמשכו בדבור בעשרה מאמרות שנברא בהן העולם וכמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו. וזהו כי אמרתי עולם חסד יבנה, שחסד אינו שייך רק לעולמות אבל קודם שנבה"ע אינו שייך כלל לקרוא אותו בשם חסדן או רחמן כיון שאין על מי להתחסד או לרחם כו', וע"כ עיקר המדות אינו שייך כ"א לעלמא דאתגליא, וזהו כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא אבל לאו דאית לך צדק ידיעא כו'. אבל חכ' נק' עלמא דאתכסיא והיינו לפי שאפי' קודם שנבה"ע שייך נמי בחי' חכ' אנת הוא חכים ולא בחכ' כו', וזהו מ"ש מאד עמקו מחשבותיך, מאד עמקו שהם בבחי' עלמא דאתכסיא ואינם נראים ונגלים בהנהגת העולמות, ורק הנהגתם הוא ע"פ מדותיו ית', והגם דכתי' כולם בחכ' עשית היינו רק החכ' שמלובש במדות, אבל עצמיות ח"ע מובדל ומרומם בערך מהנהגתם, וכמ"ש חסד אל כל היום, והנה אל הוא בחי' נהירו דחכמתא והיינו רק הארה מחכ' המאיר במדות, וזהו ממעמקים קראתיך הוי' ופי' ממעמקי' מבחי' העלם שהיא בחי' עמקו מחשבותיך עלמא דאתכסיא, קראתיך כאדם שקורא לחבירו שיצא מבית לחוץ להיות בבחי' גילוי.

וזהו החילוק שבין בהמ"ק לזמן הגלות, שבבהמ"ק הי' גילוי אלקות מבחי' עלמא דאתכסיא דהיינו מבחי' י"ה, וזהו שהי' בבהמ"ק קדשי הקדשים כי קדש הוא בחי' חכ' והיינו שהי' מאיר ח"ע בקדשי הקדשי', אבל בגלות אינו מאיר בגילוי רק המדות ע"י הדבור, וגם זאת אינו מקבל הדבור מפנימיות המדות רק מחיצוני' המדות וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמנה, והיינו לפי שאינו מקבל רק מחיצוני' המדות ולא מפנימי' המדות.