תקנה

שמהוה אותם מאין ליש, וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, ולכן כאשר נתוסף אור הוא בחי' המשכת מוחין לז"א ממילא ניתוסף תוס' וריבוי אור בכל עולמות עליונים ותחתונים, ואמנם כ"ז הוא כשהתפילין הם כשרים ברצועות שחורות ולא נמצא שום פסול בהם, אבל אם חסר אות אחת או אפי' אם נפסק אות אחת או יש נגיעה בשני אותיות נגיעה הפוסלת אזי לא יש כלל שום המשכה ע"י תפילין פסולים, ועד"ז הוא בשארי מצות. ונמצא כי כלליות קיום וחיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת שאם יחסר הדקדוק שצריך להיות לא יש שום המשכה או העלאה כלל, וזה שבעת שהי' צר לו בגשמיות הי' משתעשע בלימוד התורה שלגבי לימודה כל העולם ומלואה כלא חשיב שהרי בדקדוק א' שבתורה תלוי כל חיות וקיום העולמות וא"כ מהו תופס מקום מה שבעולם הזה הגשמי לא טוב לו כ"כ מאחר שעוסק בתורה וכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכן בכל שארי המצות ובדקדוק א' מד"ת תלוי כל חיות העולמות וא"כ צ"ל שש ושמח בלימוד תורתו ולא יתפוס מקום כלל מה שבגשמיות לא הי' טוב לו כו', וע"ז אמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי כנ"ל.

ד) ולפ"ז צ"ל למה נענש ע"ז הלא שיבח מאד לימוד התורה שכל העולמות עליונים ותחתונים תלוים בדקדוק א' מד"ת, וגם באמת כן הוא ומדוע נענש ע"ז, וגם למה הי' עונשו בשכחה דוקא כו'. והענין הוא דהנה כתי' ראיתי מגלה [עפה] והנה כתובה פנים ואחור, שיש בתורה ב' בחי' פנים ואחור, והיינו שמה ששיבח דוד את בחי' התורה במה שכל קיום וחיות העולמות תלוים בדקדוק א' מד"ת זהו רק בחי' חיצוני' התורה שהוא הנק' אחור, אבל בחי' פנים הוא בחי' הגבוה ונעלה יותר שאינו בערך כלל לבחי' העולמות שעז"נ לא ידע אנוש ערכה שזהו בחי' שלמעלה מן הדעת, כ"א אלקים הבין דרכה, ובידיעת עצמותו יודע את התורה כו', ועז"נ ואהי' אצלו שעשועי' שהוא בחי' שעשועי המלך בעצמותו שבחי' זו אינה בערך העולמות כלל. ולכן נענש דוד על מה ששיבח את התורה בבחי' אחורים דתורה, ונענש מדה כנגד מדה שנפל בשכחה שנמשך מצד בחי' אחורים, וגם הדבר הלכה ששכח היא מענין זה שהוא שהארון שבו היו הלוחות שהיו כתובים באצבע אלקים משני עבריהם נמצא שהי' כולו פנים ולכן צריכים לשאת אותו בכתף בכדי לחבר את בחי' פנים ואחור והוא שכח ע"ז והוביל את הארון בעגלה חדשה ולא חיבר בחי' פנים ואחור, ולכן נפל בשכחה כו' ונענש מדה כנגד מדה כו'.