תקמט

הנבראי' הם הווים ונפסדי', ויש ברואים שהם ממוצעי' דהיינו שהם הווים ולא נפסדי' כמו השמים וצבא השמים אע"פ שהם הווים אעפ"כ אינם נפסדים כי פי' לשון נפסדים הוא שנפסדים מעט מעט ולא שנפסדים בבת אחת כ"א מעט מעט הם נפסדים עד שנפסד הנברא לגמרי כמו האדם בעת לידתו הוא הוה ואח"כ הוא נפסד מעט עד לאחר ע' שנה הוא מת שהוא שנפסד לגמרי ובהע' שנה שהוא חי הוא נפסד מעט מעט ואין יום א' דומה לחבירו (וכמ"ש בחיי שבהאדם אינו דומה רגע א' לרגע שאחריו שמתייבש לחותו מעט מעט), וכמו"כ בצומח למשל האילן בעת התחלת צמיחתו הוא הוה וכאשר נתייבש הוא נפסד לגמרי, אך היבשות שלו אינו בפעם אחת כ"א שנפסד מעט מעט כמו תחלה נושרי' העלים ואח"כ הענפים ואח"כ מתייבש גוף האילן מעט מעט עד שנפסד לגמרי, וזהו הנק' הוה ונפסד. אבל הברואי' דשמים וצבא השמים אינם נפסדים וכמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואמרו בירושלמי פי' בהבראם כיום הבראם פי' כיום הבראם שהם חיים וחזקי' כעת שהוא קרוב לשית אלפי שני כיום שנבראו והיינו שאינם נפסדי', ומ"ש ושמים כעשן נמלחו כו' היינו שבכלות הזמן יחריב אותם הבורא ית' אבל הם עצמם נבראו ע"ד שלא יהיו נפסדי'. ולהוציא מדעת ח"ו שהם בורא ח"ו, הא' כי הכל מודים שהבורא ית' אחד והם הרבה. והב' כי אפי' נבראי' אלו שהם הווים ואינם נפסדים הם בע"ג ואפי' השמש הוא הנברא היותר גדול מכל הנבראים האלו שהשמש הוא קס"ז פעמים מהעולם אעפ"כ הוא בחי' בע"ג והבורא ית' הוא בלתי בע"ג והבע"ג עם בבע"ג א"א שיתחברו שאפי' פילא בקופא דמחטא א"א לכנוס מפני כי זה בע"ג גדול וזה גבול קטן לכן מצד הגבול א"א שיכנוס פילא בקופא דמחטא וכ"ש בבע"ג עם הבע"ג, אלא שהם נבראים שהם הווים ואינם נפסדים. וזהו שהנביא אומר וראו מי ברא אלה דהיינו שמזה יכול להתבונן גדלות הבורא ית' שברא ברואי' אלו שאינם נפסדים וזהו וראו שמצד ההתבוננות איך שבנבראים אלו יש כח אלקי שאינם נפסדים מזה יבין גדולת הבורא ית'.

וזהו ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע כי הנה באדם יש בחי' שהוא הוה ואינו נפסד ויש בחי' שהוה ונפסד, והיינו הנשמה והגוף, הנשמה היא חלק אלק' ממעל כמ"ש כי חלק הוי' עמו הרי היא הוה ואינה נפסדת והגוף הוא הוה ונפסד. וזהו ראה נתתי לפניך את החיים כו' ואת המות כי פי' חיים הוא חיי נצחי שאינו נפסד כלל והראי' מאדם הראשון שא"ל הקב"ה ביום אכלך ממנו מות תמות ואעפ"כ בחסד השי"ת עליו נתן לו זמן יומו של