תקמה

ולכן זה אומר באותיות אלו וזה אומר באותיות אלו ואין מדקדקי' בזה כלל כי העיקר הוא השכל שבהאותיות והאותיות אינם מעלים ואינם מורידים כו'.

ולהבין זה הנה איתא בס"י בשלשה ספרים ברא הקב"ה את עולמו בספר ובסופר ובסיפור, ורז"ל אמרו בשלשה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת שנא' ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות כו', ולכאורה צ"ל מפני מה בס"י נא' בספר כו' ורז"ל אמרו בחכ' כו'. אך הענין דבאמת אמרו שניהם דבר א', כי הנה ספר הוא בחי' בינה ותבונה כנודע מענין ספר תורה כו', וסופר בוא"ו הוא בחי' חכ' כי הסופר הוא שכותב את הספר כו', וסיפור הוא בחי' הדבור הוא בחי' הדעת כמ"ש מפיו דעת.

והנה ארז"ל ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, והיינו כי דברי סופרים הם הדברים שנמשכים מבחי' סופר שלמעלה מבחי' ספר שהוא הכותב הספר, ולכן ניסוך המים להיות כי גדלה מעלתן כ"כ עד שבהם נצטוינו מפי הסופר הכותב הספר, ובספר תורה נמצא רק בדרך רמז לבד, וכנודע שענין הרמז מורה על היותר נעלה, וכאמרם די לחכימא ברמיזא, וכמו קוצו של יו"ד לגבי יו"ד, כן ערך הרמז לגבי דבר המפורש בפירוש.

ה) אמנם עדיין צ"ל מדוע כתוב בספר תורה מצות שהם מבחי' אנכי כמו מצות התשובה דכתי' בה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך שפי' שמצוה זו דתשובה נמשכת מבחי' אנכי שלמעלה משאר מצות שנק' מצות הוי'. וכן מצות פרה אדומה נא' ג"כ בפירוש בתורה. אך הענין הוא דהמצות שמבחי' אנכי הם למעלה מן הצמצום לגמרי ורק שהם הם הממשיכי' מבעל