תקמג

עד"ז כלל כ"א שעיקר הגילוי הוא השמחה והשמחה היא בהוי', וזהו שמחו צדיקי' בהוי' שהשמחה היא בשם הוי' עצמו ולא מצד שהוא עבד ה' כו', שהיא שמחה גדולה ונפלאה יותר עד אין קץ מבחי' עבודה בשמחה הנ"ל.

ועד"ז יובן שורש ענין ההפרש בין ניסוך היין שבכל השנה לניסוך היין שביו"ט ובפרט בחה"ס שהוא זמן שמחתינו, שניסוך היין שבכל השנה עם כי פעולת היין שמוציא מההעלם אל הגילוי עכ"ז יש הפרש בזה בין רב למעט, שבכל השנה הגם שמנסכין את היין בכלי שיר עכ"ז מפני כי בחול אינו זמן הגילוי להיות גילוי השמחה מבחי' בינה לא נמשך השמחה בגילוי כ"כ כ"א רק ע"ד העבודה בשמחה (רק במועדים לשמחה שהוא זמן שאז מתגלה ההעלם והכיסוי דבחי' בינה עלמא דאתכסיא שמכוסה כל השנה), וגם כשממשיכי' ע"י ניסוך היין היא ג"כ מכוסה בהעבודה כו'. אבל ביו"ט הוא מועדים לשמחה שהוא המועד והזמן שמתגלה בחי' השמחה דבינה בהתגלות רב ע"י ניסוך היין שביו"ט כו'. וזהו שרש ענין ההפרש בין ניסוך היין שבכל השנה לניסוך היין שביו"ט, שבכל השנה הגם שע"י הניסוך נמשך ג"כ השמחה דבינה אכן עדיין היא ג"כ מכוסה בהעבודה רק עכ"פ בלא הניסוך היא בחי' עלמא דאתכסייא לגמרי וע"י ניסוך היין נמשך השמחה להיות עבודה בשמחה, והיינו מפני כי רק מועדים לשמחה כו', אמנם ביו"ט שהוא בחי' מועדי' לשמחה אז השמחה היא בהתגלות רב כו' שהוא בא"א כו' וע' בלק"ת בד"ה תחת אשר לא עבדת בהג"ה מסש"ב.

ג) ומעתה צ"ל ענין מה שניתוסף בחה"ס בחי' ניסוך המים, ושורש ההפרש בין ניסוך היין לניסוך המים בהיות ידוע כי המים רומזים לבחי' החכ' שלכן המים אין להם גוון ומשתנים לפי גוון הכלי כמ"ש מזה במ"א באורך, וע' בד"ה האזינו השמים כו', והיין רומז לבחי' הבינה כנ"ל. ושורש ההפרש שביניהם, הנה מההפרש שבין כהנים ללוים יובן ההפרש בין ניסוך היין לניסוך המים, שעבודת ניסוך היין הי' ע"י שיר הלוים, והנה בלוים כתי' ועבד הלוי הוא פי' הוא הוא בחי' בינה כמ"ש בזהר, ועבודת הלוי הי' להמשיך