תקמב

מההעלם אל הגילוי והיינו מפני כי היין הוא ג"כ כנוס תחלה בענבי' בהעלם וע"י הדריכה בגת יוצא מהעלם אל הגילוי כו' לכן פעולתו שמוציא באדם ג"כ מהעלם אל הגילוי וז"ע שמשמח אנשים כו'. ועד"ז יובן ענין המשמח אלקי' שממשיך השמחה מהבינה לבחי' שם אלקי' שז"ע השמחה בשם אלקים, וז"ע נכנס יין יצא סוד דהיינו בחי' בינה עלמא דאתכסיא שמכוסה תחלה ואח"כ יוצא מהעלם אל הגילוי לשמח אלקים, וכ"ז הוא ע"י הלוים שאומרי' שירה על היין שהשירה הוא בחי' ניגון בקול שהוא בחי' גילוי וע"י השירה על היין מתגלה בחי' הבינה וכנ"ל שהיין הוא בחי' בינה כו' כנודע. וזהו שורש ענין ניסוך היין שמנסכי' היין בהשיתין שהשיתין הוא בחי' מים תחתונים שנעשה מהרקיע המפסקת כנודע ממ"ש במ"א, והנה מים תחתונים בוכים כו' לכן הי' ענין ניסוך היין בהשיתין לשמח את בחי' מים תחתונים כו'.

ב) אמנם צ"ל שורש ענין ההפרש בין ניסוך היין שביו"ט ובין ניסוך היין שבחול שגם בחול היו מנסכים היין ומהו ההפרש ביניהם. הנה כתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה שצ"ל עבודה בשמחה, וכתי' שמחו צדיקים בהוי' נאמר צדיקים דוקא, אך הענין הוא דהנה יש ב' אופנים בענין השמחה כמו שאנו רואים עד"מ באדם שהגם שהוא שמח עכ"ז השמחה היא מכוסה ונעלמת ואינה בהתגלות כ"כ, אבל יש בחי' שמחה שהיא בגילוי כ"כ שיוצא מהכלי כו', וכך עד"ז יובן שעם היות שצ"ל עבודה בשמחה עכ"ז צ"ל השמחה מכוסה בהעבודה והעיקר היא העבודה דהיינו שלזולתו יהי' נראה רק גילוי העבודה, ורק בפנימיותו צ"ל בשמחה והשמחה היא מהתבוננות שכאשר יתבונן שמקיים רצון המלך ממ"ה הקב"ה, והרי בגשמיות אינו דומה עבד הטבח לעבד השר שעבד השר עם כי הוא ג"כ עבד כו' עכ"ז הוא עבד השר כו' (הדבק לשחוור וישתחוו לך), וכך עד"ז יובן שכאשר יתבונן בעשותו אחת ממצות ה' הרי הוא עובד את הקב"ה והרי הוא עבד ה' (ועבד מלך מלך) לכן מצד זה הוא בשמחה גדולה מאד, אך אעפ"כ צ"ל השמחה מכוסה בהעבודה דהיינו שנראה לזולתו רק העבודה שעושה דהיינו שמתעטף בציצית או מניח תפילין והשמחה של מצוה צ"ל מכוסה בעבודת עבד שבהמצוה, וזהו ענין תחת אשר לא עבדת בשמחה כו' שבחי' שמחה שמכוסה בהעבודה צ"ל אצל כל אדם כו'. אך יש בחי' שמחו צדיקים בהוי' שענין שמחה זו הוא באופן אחר ואינו