תקמא

וגם כי עיקר הבנין הוא מהחסד היינו בחי' שיתוף מדה"ר, ותחילת בריאת העולמות הוא ג"כ מצד כי חפץ חסד הוא כמ"ש במ"א) וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, הגם שפי' הפשוט בפי' כי מעולם המה הוא שהם מכבר (ופי' מעולם בל"א פון אויביק אן), אך גם זה אמת בפי' הפסוק זכור רחמיך כו' שבחי' הרחמים והחסדים הם שייכים לבחי' עולם דוקא דהיינו שלאחר שנבה"ע אז שייך בחי' רחמים וחסדי', דהנה בחי' החכ' שייך גם לעצמו שיכול לישב ולהשכיל השכלות אבל בחי' הרחמים והחסדי' אינם שייכים כ"א על זולתו ולא שייך לומר שמשפיע בחי' הרחמים והחסדים שלו על עצמו כו', וזהו פי' הפסוק זכור רחמיך וחסדיך הם המדות כי מעולם המה שבחי' מדות שייכים לעולמות, ושורש בריאת העולמות נמשכים מבחי' המדות אלו כו'. והנה מצד זה נמשך עולם ל' העלם כו', אבל יש בחי' עליונה יותר שהוא מובדל מבחי' המדות הנמשכים בעולמות והוא בחי' בינה הנק' עלמא דאתכסיא שמכוסה ונעלם כו', ויש רקיע המפסיק בין ז"א לבינה שז"ע מ"ש ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח שהוא הרקיע שע"ג חיוון עילאין כמ"ש בזהר, וכמ"ש מבטן מי יצא הקרח היינו בחי' בינה כי יש פרסא המפסקת ומבדלת בין ז"א לבינה אשר לכן ז"א הוא המקור לעלמין דאתגליין והבינה שלמעלה מהפרסא היא בחי' עלמא דאתכסייא שמכוסה מן העולמות.

ופי' יין המשמח אלקי' כי השמחה היא בבינה וכמ"ש אם הבנים שמחה והיינו מפני כי בינה היא בחי' ההשגה וההבנה וכמו עד"מ באדם שכאשר משיג איזה שכל הנה כשלא יבין עדיין את השכל לא יהי' בשמחה ובתענוג מהשכל, כ"א כאשר ישיג השכל בהבנה היטב אז יתמלא שמחה ותענוג מהשכל כו', כך עד"ז יובן למעלה שמפני זה בחי' בינה דוקא אם הבנים היא שמחה דוקא כי בבחי' בינה הוא ההשגה וההבנה באלקות באורך ורוחב לכן שם הוא בחי' השמחה דוקא כו'. ויין המשמח אלקי' היינו שממשיך השמחה שיומשך גם בשם אלקי' מקור התהוות העולמות שגם השם אלקי' יהי' בשמחה היינו שלא יהי' בבחי' צמצום והעלם כ"א בשמחה וגילוי כו', וזהו ע"י היין דוקא כמארז"ל נכנס יין יצא סוד הוא בחי' סוד הוי' כו'. וביאור הענין הנה היין אנו רואים פעולתו בגשמיות אצל האדם שמשמחו ומוציא פנימיותו