תקלז

ד) והנה האדם מורכב מב' הבחי', נפשו הרוחנית מממלא, וגופו הגשמי שרשו מבחי' סוכ"ע, והתחברותם יחד ע"י התורה שהיא כלולה מב' הבחי' דאורייתא מחכ' נפקת אבל לא כחכמה שהיא חיות העולמות שהיא בחי' נובלות חכ' שע"ז נא' כולם בחכ' עשית אבל התורה היא בחי' פנימי' חכ' (שלכן נענש דוד על שקרא ד"ת בשם זמירות כמ"ש באגה"ק בד"ה דוד זמירות קרית להו), וכן המצות שהם רצון העליון יש בהם ג"כ חפץ שהם חפץ ה' ית' כמ"ש ה' חפץ למען צדקו כו' (וזהו דכתי' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וארז"ל במד"ר וארא פי"ב משל למלך שגזר שבני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי ואח"כ ביטל הגזירה ואני הוא המתחיל, וכך כתי' השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ואח"כ ביטל הגזירה דכתי' וירד ה' על ה"ס ומשה עלה אל האלקי', הוי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. והיינו כי שמים הוא בחי' רוחניות בחי' שמים קדמו בחי' ממכ"ע, וארץ גשמיות שהתהוותו הוא מבחי' סוכ"ע, ומתחלה היו כ"א בפ"ע וע"י מ"ת נתחברו שמים וארץ שע"י חפץ הוי' הוא בחי' פנימיות הרצון שנק' חפץ וכן תורה היא ג"כ בחי' פנימיות אבא שהיא בחי' פנימיות עתיק עי"ז מתחברין שמים וארץ שהתהוותם הוא מחיצוניות החכ' וחיצוניות הרצון כנ"ל וע"י הפנימיות מתחברים כו'). וע"כ הם מחברי' בחי' החיצוני' שהוא הרצון שממנו נלקחו כל הדברים גשמיי' (שכולם הם מבחי' רצון שהרי אין בהם חפץ) עם כל הדברי' רוחניי' שהם מחיצוני' חכ' כנ"ל. והענין שבכדי שיהי' המשכת רצונו ית' בדברי' גשמיים ושיהי' התלבשו' החכמה בהם הוא מחמת החפץ שיש לו במצות שהוא המכריחו, ואף גם כי יש כמה דברי' בעולם שלא נעשו בהם מצוה מ"מ כולם לא נבראו אלא לצוות לזה לחם לאכול ובגד ללבוש ועי"ז יהי' לו כח לומר אחד ואהבת שבזה יש לו חפץ, וחפץ זה מכריח וגורם התלבשו' הרצון וחכ' בכל הדברי' השייכי' לזה, וזהו ענין שלום בפמשמ"ט. וכמ"כ יש בחי' שלום בפמשמ"ע להיות התחברות הרצון עליון הנק' סובב עם הי"ס דאצי'