תקלו

רחוקי' מ"מ אינן קרובי' אלו לאלו כבלולב שמדובקי' ממש ונק' כפות תמרים ל' 7פות, וכן ההדס עליו חופים את עצו, והערבה ארז"ל שנק' אחוינא ע"ש שגדילי' באחוה דהיינו בדיבוק זל"ז, והכל מפני בחי' אין שבהם ועי"ז הוא שממשיכי' מבחי' דעת שהוא מבחי' אין בחי' חכמה.

ג) אך מה שהצורך דוקא במינים גשמיים ולא בבחי' דעת רוחני, הוא כי הגשמיות הוא בשרשו נעלה יותר שנמשך מבחי' סוכ"ע כי מבחי' ממכ"ע א"א להיות אלא ההמשכה ברוחני' כמו נפשות הבהמות ונפש הבהמי' שבאדם מפני שור, ונפש האלקי' מפני אדם כו' הכל ברוחני' אבל להיות התהוות מציאות גשמי זה א"א בשום אופן כלל להתהוות מן הרוחני' כמ"ש הרמב"ם שעילה ועלול הכל בערך אחד מרוחני' לרוחני' אבל איך יתהוה מזה מציאות גשם דזהו דבר שא"א כלל, כ"א מבחי' רצון העליון הכל יכול והוא למעלה מן החכ' שהיא בחי' ממכ"ע שמשם ואילך הוא בחי' השתלשלות יש מיש אבי"ע אבל כשצריך להיות התהוות גשמיות א"א להיות ממנה כנ"ל אלא מבחי' כתר רצון עליון אני ראשון ואני אחרון כו'. וז"ש כולם בחכ' עשית ולא נא' חכ' עשה רק שעם החכמה עשה הרצון כי מ"מ ריבוי ההתחלקו' הוא מחמת החכ' אבל גוף המעשה הוא ע"י הרצון רק שהחכ' מתלבשת ברצון ואז עשית הוא הרצון כו' ולכן ארץ קדמה ששרש הגשמיות נעלה יותר כי הוא בחי' החיצוני' דכתר משא"כ בחי' שמי' רוחני' שנמשך מחכמה ממכ"ע בחי' פנימי' שלמטה במדרגה, כידוע בענין הע"ס דפעמים הכתר נמנה כשמונים י' ספירות מבחי' חיצוני' ואז חיצוני' הכתר ראשון ואח"כ חכמה ואז אין הדעת נמנה, ופעמים אינו נמנה כשמוני' בחי' פנימי' כי פנימי' הכתר אינו בערך הספי' כלל ואז ראשית היא חכ' דאצי' כו'. והנה להיות כי בשבעת ימי הסוכות צריך להמשיך דעת מחדש כנ"ל וכל המשכת אור חדש הוא ע"י הכתר דוקא כי אף שההמשכה היא מחכ' אבל א"א להיות המשכה אם לא ע"י שמתחלה יומשך הארה מן המקור בחכמה כמשל הנהר כשרוצים להמשיכו אנה ואנה שמתחלה צריך לחפור בעומק יותר להרחיבו בעצמותו וכו', ובחי' ההמשכה מכתר הוא ע"י בחי' עשי' דוקא ששרשם נלקח מבחי' כתר דוקא כנ"ל, וכן בחי' סוכות הוא בחי' פנימי' בינה תשו"ע שביוהכ"פ שמזה נעשה בסוכות מקיף מלמעלה, ולכן חמתה מרובה מצלתה פסולה כי הצל בחי' חשך נעלה יותר כמ"ש בצל החכ' וכתיב ישת חשך סתרו חשכת מים כמראה החמה עמוקה מהצל כו'.