תקל

שובו אלי אל"י עולה מספרו מ"א, והיינו שמ"ם יום שהיו נזופים למקום נמתקו ע"י האל"ף. ונמצא כי ההפרש שבין מ"ת שהי' בחה"ש למ"ת שהי' ביוהכ"פ הוא כההפרש שבין חולם למוחל, שבחה"ש הוא בחי' חולם שאז הוא שם הוי' בניקוד חולם, ואח"כ חטאו בחטא העגל ואחרי שעשו תשובה נעשה מחולם זה מוחל, דהמ' יום שהיו ממלכת כהנים הנה כשחטאו אח"כ פגמו, וע"י התשובה נעשה שובו אלי שאל"ף המתיק המ"ם יום שהיו נזופים ונעשה מחיית פשעם. ולא עוד אלא שע"י שאנכי אנכי הוא מוחה פשעיך עי"ז נעשה למעני, פי' למעני למ"ד בראש התיבה ויו"ד בסוף התיבה [שני אותיות ל"י הנ"ל אלא שנמתק], דל' למעני הם אותיות לנועם שע"י התשובה נעשו זדונות כזכיות ולכן נא' למעני ל' נועם ומתיקות שנמשך ע"י הפיכת הזדונות לזכיות כו', וזהו שאמר וחטאתיך לא אזכור פי' החטאות הוא השגגות והיינו שאם היו נעשה הזדונות כשגגות זהו ג"כ חסד גמור, אך שאז הי' צריכי' לתקן חטא השגגות אבל מאחר שזדונות נעשו כזכיות אז גם חטאתיך אלו השגגות לא אזכור כלל כי נמחל הכל עד שנעשו כזכיות ממש.

והנה להבין כ"ז יש להקדים תחלה ענין א' והוא שרש סליחת עוונות ביוה"כ שהוא למעלה ממשפט התורה דאעפ"י שע"פ משפט התורה יהי' חייב מחמת העוונות שגברו כמו אם עוונות תשמר י"ה שהוא ביו"ד דחכ', דאורייתא מח"ע נפקת ויכול להיות שמירת העוונות גם ביו"ד דחכ', אך ביו"כ ע"י תשובה יכול להיות שיסלח לכל עוונם כו', והוא מפני שביוה"כ מתגלה הארה ממדרגה גבוה מאד נעלה למעלה משרש החכ' עד ששם שוין עוונות וזכיות ממש לפיכך יכול להיות שהעוונות יקובלו כזכיות ממש מפני ששניהם שוין ממש בערך והשוואה א' כו'.

ולהבין ביאור הענין הוא דהנה כתיב והחכ' מאין תמצא, והענין יובן דלכאורה בנפש האדם א"א להשיג עוד מדרגה גבוה למעלה יותר מבחי' החכ' רק מצד ההכרח שאנו רואים כאשר ישכיל האדם סברות חדשות