תקטו

לצייר כו', וכמו"כ בדבור אנו רואים ג"כ שיש בדבור פנימיות וחיצוני' כמו שכשהוא מדבר סכלות והוללות זהו בחי' חיצוניות הדבור, אבל כשהוא מדבר דבר שכל הרי מתלבש השכל באותיות הדבור, וה"ז הוא בחי' פנימיות הדבור שהוא לבוש להשכל כו', וזהו כענין ההפרש בין ר"ח לשאר ימי החדש, שענין ר"ח הוא שהדבור מקבל מחכמה (ע' בלק"ת בד"ה והי' מדי חדש ובהגהות לשם שלא נדפסו, וע' בס' תרט"ז פערטיל בד"ה והי' מדי חדש כו'), ועד"ז יובן למעלה בבחי' דבר ה' המחי' ומהוה כל עולמות הנבראי' יש בחי' פנימיות וחיצוניות, והחיצוניות אינה מסתלק כלל ומזה הוא בחי' קיום העולמות, ועיקר הדין והמשפט הוא על בחי' שפע הפנימיות בחי' המוחין בבחי' השפע פנימיות בהולדת נשמות מבחי' יחוד פנימי דזו"נ, וע' מזה בסידור בד"ה להבין ענין תקיעת שופר ע"פ כוונת הבעש"ט ז"ל.

וביאור הענין הוא הנה פעם ראשון בתורה נז' מלוכה גבי קרי"ס דכתי' ה' ימלוך לעולם ועד, ולכן אנו אומרים מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה שבעת בקיעת הים ראו בניך בחי' מלכותך כו' והכוונה היא על בחי' פנימיות המל' שהרי ראו בחי' מלוכה זו בשעת קרי"ס שאז הפך ים ליבשה, וכנודע מענין ים ויבשה ששניהם במל', רק שארץ הוא בחי' מל' שמתגלה להוות נבראי' דבי"ע, וים הוא בחי' עלמא דאתכסיא המעלמת ומסתרת אורות דאצי' בתוכה בכדי שתוכל בחי' המל' להיות מקור להתהוות היש דבי"ע כמ"ש במ"א, וענין קרי"ס שנקרע הים הוא בחי' ההעלם שמעלים אורות דאצי' ונתגלה להיות כמו ארץ היינו בבחי' אתגליא, ונמצא כי גילוי המלוכה שהי' אז זהו מבחי' פנימיות המלוכה, ועל בחי' גילוי זה נא' להודיע לבני האדם גבורותיו