תקי

זולתו כלל מה הוא מחשב, כ"א ע"י הדבור דוקא יתגלה לזולתו הענין שרוצה, והנה כמו שפעולת הדבור הוא לגבי זולתו כן הוא פעולת המחשבה לגבי עצמו, עד"מ כשישכיל איזה השכלה חדשה שבתחילה מאיר רק דרך ברק המבריק, ואינו יודע עדיין פרטי דבר ההשכלה כלל, כ"א ע"י שתתלבש ההשכלה באותיות המחשבה, וכן גילוי הרצון שירצה באיזהו דבר זהו ג"כ ע"י אותיות המחשבה, ונמצא כי פעולת המחשבה לגבי עצמו הוא כמו פעולת הדבור לגבי זולתו שכשם שהדבור מגלה את ההעלם שלו לגבי זולתו כן המחשבה מגלה העלם העצמי לגבי עצמו. והנה למעלה כתי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם, וכן הוא בענין הרצון וכנ"ל, והיינו שכאשר האדם ירצה ויחשוב כל היום לא יתהוה מזה מאומה כ"א ע"י דבר מלך שלטון יעשה זולתו אבל שיעשה ע"י הדבור בעצמו זה לא ימצא כלל, אבל למעלה מיד שעלה ברצונו הנה מזה עצמו נתהווה תומ"י. וזהו בחי' אדם קדמון שנק' בשם מחשבה הקדומה פי' למה תארו רצון זה בשם מחשבה היינו להיות כי גילוי העלם הרצון העצמי לגבי עצמו הוא ע"י המחשבה ולכן בחי' רצון הקדמון תארו בשם מחשבה הקדומה כו', וזהו בחי' א"ק שפי' אדם הוא להיות כי עלה ברצונו שיהי' ע"ס דוקא שהם בג' קוין ציור אדם, ואם כי מצד היותם בבחי' הרצון עדיין אינו נמשך מהם למטה כנ"ל מ"מ כשהם נמשכי' למטה באצי' שנק' עשי' דכלליות נעשה בחי' אדם, וע"ש שהמקור הוא ממה שעלה ברצונו לכן נק' בשם אדם, ולהיות כי הוא ית' הוא קדמון כן מחשבתו היינו לבוש רצונו ית' הוא ג"כ קדמון ולכן נק' אדם קדמון שהוא בחי' מח' הקדומה ששניהם כוונה אחת.

ה) והנה בחי' מח' הקדומה זו זהו מ"ש בע"ח שכשעלה ברצונו הפשוט להטיב לברואיו, שתומ"י שעלה ברצונו נתלבש רצון זה באותיות המח' ומיד נתהוה בכלליות שעש"ז נק' בחי' א"ק בשם אדם דבריאה, ואמנם מבחי' זו עדיין לא הי' יכול להיות נמשך למטה להיות התהוות הנבראי' כ"א כאשר נפרטו בדבור אז נתהוו פרטי הנבראי' בבחי' בריאה יש מאין, ופעולת התהוותם תחלה בבחי' כלליות ע"י בחי' מחה"ק הוא בחי' א"ק כדי שיהי' נמצא בחי' ביטול היש לאין כמ"ש מזה במ"א שזהו תכלית המכוון שיהי' בחי' יש ושיהי' היש בטל לאין כו', וזהו שורש ענין ב' בחי' התהוות אלו דכלליות ופרטיות שע"י שנפרטו בדבור בפרט עי"ז נתהוו בבחי' מציאות היש, וע"י שנתהוו תחלה בכלל בבחי' המחה"ק דא"ק עי"ז ימצא בחי' הביטול בנבראים שיהי' בבחי' ביטול היש לאין כו'.

וע"פ הקבלה מל' פה היא בחי' עולם הדבור היא מקור לכל בחי' ההשתלשלו' דבי"ע כו', אמנם כדי להיות בחי' הדבור דמל' זהו ע"י גבורות