תקח

ספי' לאין קץ ותכלית ואעפ"כ לא נתהוו כ"א ע"ס, ומוכרח שזהו מפני שכך עלה ברצונו להיות רק ע"ס, ובחי' רצון העליון זה של א"ס ב"ה להיות התהוות ע"ס נק' א"ק. אך כשם שלא מחשבותי מחשבותיכם כך אין רצונו דומה לרצונינו, פי' שממחשבת האדם שאפי' אם יחשוב [הרבה] לא יתהווה מזה מאומה, משא"כ למעלה כשעלה במחשבתו נתהוה הכל, כך אין רצונו ית' דומה לרצונינו שמרצון האדם לא יתהוה מאומה אבל למעלה כשעלה ברצונו הפשוט שיתהוו ע"ס תיכף ומיד נתהוו כו' והן כלולות ברצון העליון הנ"ל, ואח"כ נתהוו להיות ע"ס ממש בגילוי ואז יכול להיות מהם השפעה, משא"כ בעודם כלולים ברצון העליון הנ"ל לא הי' באפשרי להיות מהם השפעה כו' ומ"מ שם נמצאו ושם היו. וזשה"כ יהי אור ויהי אור שלכאו' ה"ז כפל הלשון וכן בכ"ד כמו יהי רקיע יהי מאורות, אך הענין הוא דפעם ראשון יהי אור הוא כמו שנתהוה בא"ק שהוא בחי' מח' הקדומה שעלה ברצונו שיהי' ע"ס דוקא כנ"ל והאור הוא אור קדמאה כמ"ש בזהר, ואח"כ אמר ויהי אור הוא שנמשך מא"ק להתהוות האור למטה בבחי' עשייה דכלליות, ובחי' א"ק הוא הנק' רעוא דכל רעווין, ולכן בציור תמונת היו"ד עושי' תחלה הקוץ של היו"ד ואח"כ עושי' עצם היו"ד, ואין עושי' היו"ד עצמו תחלה, להיות כי מהקוץ שהוא בחי' א"ק רדכ"ר הוא שנמשך היו"ד עצמו בחי' חכמה כו'. וכיוצא בזה הי' מרגלא בפומי' דהה"מ נ"ע עמ"ש קורא הדורות מראש, שקורא את הע"ס מראש הוא בחי' א"ק להיות נמשכים ומתגלים למטה כאדם הקורא לחבירו הנראה לו שם ראובן בא לכאן. ולזה מבואר בע"ח שרגלי א"ק מסתיימים בעשייה כי בבחי' הרצון עליון הנ"ל נכלל הכל גם התהוות סוף המעשה כו', ואדרבה סוף מעשה עלה במח' תחלה ויש בסוף המעשה כוונת נעיצת התחילה יותר מבבחי' ראש המתפשט כמ"ש במ"א, ולכן בכדי להמשיך רצון על בחי' מלוכה לא די במה שאומרי' פסוקי מלכיות בבחי' דיבור כ"א צריך תשע תקיעות דוקא בבחי' מעשה, ובמוסף דר"ה נא' ועשיתם עולה כו' בחי' מעשה להיות כי בסוף המעשה דוקא יש כוונת נעיצת התחילה.

ד) אך עדיין צ"ל מאחר שמה שנתהווה כל הבריאה במה שעלה ברצונו הפשוט לא הי' יכול להיות נמשך מזה עצמו ההשפעה למטה כנ"ל