תקז

בהכרח לומר שבחי' לבוש המחשבה מתאחדת יותר להיותה מכחות הנפש מה שמגלה לעצמו ולא לזולתו כו'. ועד"ז יובן למעלה שבחי' הדבור הוא המקור להתהוות עולמות בע"ג, והגם כי הדבור אינו דבר נפרד ח"ו כי אין לך דבר שחוץ ממנו כו' מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א בכדי לשכך את האוזן להבין דבר מתוך דבר שענין בחי' דבר ה' הוא מקור לבחי' העולמות הנבראי' דבי"ע כו', משא"כ בחי' המח' העליונה היא הגבה למעלה מבחי' המקור לעולמות הנבראי' ונפרדי' דבי"ע, ומבחי' זו לא היו יכולים להתהוות עולמות דבי"ע בבחי' נבראים בע"ג (ומ"ש בזהר דבמח' אחת נבראו כל העולמות זהו בחי' מח' הקדומה שנבראו כל העולמות ממנה בדרך כלל, אבל לא נתהוו בבחי' בריאה יש מאין כ"א ע"י בחי' הדבור דע"מ, ובמ"א נת' שזהו ההפרש בין מאמר א' לע"מ ע' מזה בד"ה כי תבואו ושבתה שלא נדפס) כ"א היו בבחי' הביטול לגמרי וע"י בחי' הדבור נבראו ונשתלשלו העולמות להיות בחי' ג' עולמות בי"ע בבחי' נבראי' בע"ג כו'.

ולהבין ההפרש בין מה שעלה במח' למה שנפרט אח"כ בדבור, יובן ע"פ מה שנת' במ"א שא"ק נק' אדם דבריאה, ועקודים נקודים שהם בחי' ע"י וא"א נק' אדם דיצי', וכלליות האצי' נק' אדם דעשייה, ובחי' אצי' דכלליות אינו אלא אוא"ס כו'. והענין הוא דהנה בכלל יש י' ספירות, חכ' באצי' כמ"ש בת"ז דאבא מקננא באצי' ואימא עילאה בבריאה ושית ספירן ביצי' ואימא תתאה בעשייה, ובחי' כתר הוא הכולל גם א"ק נק' קוצו של יו"ד. והענין הוא דהנה אוא"ס כשמו כן הוא אין לו תחלה ואין לו תכלה והי' יכול להיות ממנו